שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל א׳ סימן ס׳ (ט״ז)

והנה לכאורה הי' נראה לי דבר חדש דאם לא התנה כמשפטי התנאים דחייב עכ"פ להשלים תנאו מתורת פסיקה ושכירות ואם זה שנתן לו נתנו לאחר והאחרון החזיר לראשון אז זה האמצעי מחויב לתת לו מתורת שכירות דמים בעד החפץ ובזה גרע ממתנה כמשפטי תנאים דאם נתנו במשפטי תנאים א"כ כל שלא החזירו לא יצא א"כ כפיתו נתפרשה וא"כ כל שמותר לתנו לאחר וזה האחרון נתנו לראשון הרי קיימו התנאי אבל כאן שא"צ לקיים מתורת התנאי והמתנה נתקיימה אף שלא החזירו רק שמתורת שכירות יכול לכפותו שיחזיר לו וא"כ ניהו דהאחרון החזיר אבל מ"מ במה קיים האמצעי השכירה והפסיקה שפסק על עצמו וז"ב כשמש וגדולה מזו נראה לי דגם האחרון לא יצא ידי שכירות דהא האמצעי יכול לתבעו שלא קיים לו השכירות דמ"ל ולראשון הא באמת מידו של השני בא לו דשלו הוא וזה יש לו עליו חיוב להחזיר למי שנתנו לו כיון דשלו הוא אמנם לכאורה הי' נ"ל דכיון דזה האחרון נתחייב להאמצעי מתורת שכירות וזה האמצעי נתחייב להראשון א"כ ממילא יכול הב"ד לכפות להאחרון שישיב להראשון דהו"ל שעבודא דד"נ דאף בשכירות שייך שעבודא דר"נ ועכ"פ זה ודאי דעכ"פ האמצעי לא עשה כהוגן שהרי זה נתחייב מתורת שכירות להחזיר לבעליו מה שנתן לו דאף שהב"ד יכולין לכפות זה האחרון משום שעבודא דר"נ מ"מ הוא לא קיים מה שחייב עצמו בדרך שכירות ובזה הנה מקום אתי לישב הא דאמרו בסוכה מ"א ע"ב נטלו ר"ג ויצא בו ונתנו לר"י נטלו ר"י ונתנו לראב"ע והחזירו לר"ג למה לי' למימר והחזירו לר"ג הא קמ"ל דמתנה עמ"ל שמי' מתנה כדרבא דאמר רבא הילך אתרוג זה ע"מ שתחזירהו לי נטלו ויצא בו החזירו יצא לא החזירו לא יצא וע"ז שאלני עלם משכיל דמנ"ל דס"ל מתנה עמ"ל שמיה מתנה דלמא באמת לא שמיה מתנה רק דמיירי שלא התנה כמשפטי תנאים דאז הוה מתנה אף שלא החזירו ולכך יצאו כלם ומה שהחזירו הוא מתורת שכירות ולכאורה רציתי לומר דמכאן ראיה למ"ש הקצה"ח סי' רמ"א שם דכל דלא התנה במשפטי תנאים ולא מצי לסלקו בזוזי כמ"ש הבעל עיטור א"כ למפרע הוא גובה ולא הוה לכם כלל ע"ש א"כ שוב לא יצאו כלל אבל באמת לפמ"ש במק"א דיש לשדות נרגא דכיון דעכ"פ יכול לתת אתרוג אחר דל"ש האומדנא רק לענין חזרת דמים דצריך לצאת ידי המצוה אבל עכ"פ יכול ליתן לו אתרוג אחר והרי המהר"ם מינץ נסתפק בגזל אתרוג יפה ומחזיר שאינו יפה אם יכול לפטור עצמו ואף לפמ"ש אא"ז הח"ץ ז"ל והמלמ"ל דא"י לפטור עצמו אבל כל שנתנו לו במתנה עמ"ל ורק שחייב משום שכירות וא"כ עכ"פ כיון דבשכירות א"צ לתת לו זה שפסק עמו יכול ליתן לו אחר א"כ שוב ל"ש למפרע הוא גובה וא"כ כאן שנתן ר"ג אתרוג יפה שלקחו באלף זוז וכיון שעכ"פ היה יכול להחזיר אחר הגרוע מיניה שוב ל"ש לומר למפרע הוא גובה דהא יכול לסלקו באחר וא"כ הדרא קושיא לדוכתא דמנ"ל למידק דמתנה עמ"ל שמיה מתנה ולפמ"ש א"ש דא"כ למה קתני דר"ע החזירו לר"ג הא הי' צריך כ"א להחזיר למי שנתנו לקיים החיוב השכירות ור"י הי' לו להחזיר לר"ג וע"כ דהוה כמשפטי תנאים וא"כ נתפרשה כפייתם וכל שלא החזירו לא יצא ידי נתינה וכל שהחזירו לר"ג יצאו כלם וז"ב לדעתי ויש לישב בזה הרבה קושיות שהקשו האחרונים: