שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל א׳ סימן ס׳ (ט״ו)

ובזה אמרתי לישב דברי הב"י בסי' נ"ב באהע"ז שכתב דהרא"ש שהשמיט הך בד"א בגדולה דס"ל דקי"ל כתנא דמתניתין ולא כתנא דברייתא ולכך השמיטו ותמה הפנים מאירות והובא דבריו בק"א לשו"ת רמ"א הנדפסים באמשטרדם דמה ראי' די"ל דגם הרא"ש מפרש דהבד"א קאי על הברייתא ורק דע"כ קאי הבד"א על רבנן ולא על אדמון דהרי אדמון סובר דאף בפסקה על עצמה יכולה לומר כסבורה אני וכיון דאנן קי"ל כאדמון לתנא דברייתא א"כ אין מקום להך בד"א והוא תמיה גדולה ובק"א שם נדחק הרב המשיב בזה ועיין בשו"ת פ"מ ח"א סי' כ' שכתב שמצא בפרישה על אהע"ז שנתקשה בזה ולפמ"ש י"ל דבאמת קאי על אדמון ורק דמה שאמר אדמון דיכולה לומר או כנוס או פטור דמשמע דיכול לפטור ג"כ בשביל שלא נתנה לו הנדן ובאמת בקטנה דאין שכר פעולה דהיא ל"מ להתחייב א"כ למה יגרשה והא לא נתחייבה כלל ואף דיכול לגרש בע"כ עכ"פ למה תטעון או כנוס או פטור דמשמע דעכ"פ הפטור מן הדין והא מן הדין צריך לכנוס דהוה כלא נתחייבה כלל וא"כ הי' לו להביא הברייתא ובפרט לדידן שאין מגרשין בע"כ משום חר"ג וא"כ הי' לו להביא הבד"א וע"כ דפסק כתנא דמתניתין ודו"ק. שוב ראיתי במלמ"ל פכ"ג מאישות שהביא בשם שו"ת פ"מ שנסתפק בזה"ז דיש חר"ג אם יכולה לטעון פטור דא"י לגרשה וע"ש שהאריך בסוגיא ואכ"מ עכ"פ הך דר"ג מיושב היטב דמשום שכר פעולה ל"ש באב. ובזה נ"ל הא דמחלק הריב"ש דדוקא באב יש לחלק בין נישואין ראשונים לשנים אבל בפסקו על עצמם לא וכמבואר סי' נ"א הוא משום דבפסקו על עצמם א"צ לבא משום חיבת חיתון דיש לחלק בין ראשונים לשנים דשנים אין החבה כ"כ ורק משום דכל שחייבו עצמם שוב חייבים משום שכר פעולה ואף באשה שייך שכר פעולה דאף דהיא אינה רק מקנית עצמה לבעל דהר"ן בנדרים כתב דהיא רק מפקרת עצמה והבעל זוכה מן ההפקר מ"מ יש לומר דכיון שגם היא קונית כל הדברים שהבעל חייב לאשתו א"כ נתחייב בשביל זה בשכר פעולה הסך הדמים שפסקה ויש להאריך בכ"ז על כל קוץ וקוץ ואכ"מ להאריך: