שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל א׳ סימן ס׳ (י״א)

ובגוף קושית הרא"ש נראה לפע"ד דל"ק דבאמת הוא מכר לו השדה בשויה ואם היה מוכר לו סתם או בישראל שלא מתורת מעשר מגיע לו פשיטא דהי' מנכה לו עשירית הפירות שהתנה לתת לו ולא הי' נותן לו דמים בעד כל השדה וכיון שכן כאן שמכר לו השדה בשויה כלה ולא ניכה דמי שווי עשירית הפירות ע"כ משום שזה באמת צריך לתת עכ"פ המעשר אם לו אם לאחר וא"כ באמת גוף נתינת המעשר הוא חלף עבודת הלוים ורק מה שנותן לזה ולא לאחר זה משום תנאו וא"כ זה לא גרע מט"ה שט"ה הוא שלו לתת לכל כהן שירצה וה"ה בזה דמה שנותן לזה ולא לאחר הוא מכח תנאי אבל גוף הנתינה הוא חלף עבודתו וז"ב. ובלא"ה יש לישב הקושיא הנ"ל דשפיר מקשה והא אין אדם מקנה דבר שלבל"ע וא"ל דמיירי בלא התנה ת"כ דאז התנאי בטל והמעשה קיים רק שצריך לקיים התנאו דהוה כמו שכר פעולה דז"א דכיון דיוכל לכפותו שיקיים התנאי בשביל שכר פעולה והוה כמי שמשך חפץ והתנה לתת כור חטים בעדו דנתחייב ליתן כמה שפסק דבזה שפיר הוה חלף תנאו ולא חלף עבודתו דהא אין בידו לשנות הדבר ומחויב לקיים התנאי כמו שפסק ונוכל לכפותו דבשלמא בת"כ אז אין בידינו לכפותו לקיים התנאי דהרי כפייתו אמורה דאם אינו מקיים התנאי המכירה בטלה א"כ גוף הנתינה הוה חלף עבודה דאל"כ לא הי' צריך ליתן ויכול לבטל המכירה ורק מה שנותן לזה ולא לאחר זה מחמת קיום תנאי ושפיר מקרי חלף עבודה אבל אם אינו ת"כ דאז צריך לקיים כמה שפסק ושוב הוה חלף תנאו ולא חלף עבודתו אברא דגוף הדבר שכתב הגאון בקצה"ח דכ"מ שיש ת"כ אין בידינו לכפות לקיים תנאו דהרי כפיתו נתפרשה אף שתמך יסודתו בהררי קדש הרשב"א והרא"ש ביבמות דף ק"ו שם אבל כבר כתבתי במק"א דהר"י בן מג"ש הובא במחנה אפרים הלכות מאכלות אסורות ובברכי יוסף סי' ש"ה וכבר הובאו דבריו אצלינו סי' י"ד במגן גבורים דאף במשפטי התנאים יכול לכפות ולקיים תנאו דאין התנאי ביד המקבל רק ביד הנותן ומה דאמרו לא החזירו לא יצא מיירי כשאכלו וא"כ לפ"ז יקשה הא אף בת"כ כיון דיכול לכופו שיקיים התנאי שוב הוה חלף תנאו וצ"ל כיון דהוה דבר שלבל"ע ונתבטלה מעשה המכר וכמ"ש הרמב"ן בחידושיו בשם רבינו יוסף הלוי וא"כ שוב עכ"פ אין בידו לכפותו שיקיים התנאי רק דהמעשה בטל ומעתה שפיר פריך הש"ס והא אין אדם מקנה דבר שלבל"ע ובזה אהניא לי' שטתי' לסבא שהר"י הלוי אזיל לשיטתי' ובזה מיושב קושית התוס' שהקשו דלוקי מתניתן כר"מ ולפמ"ש א"ש דא"כ הוה חלף תנאו ולא חלף עבודתו וע"ז משני דמיירי בשייר וא"ש דלא הוה תנאי רק שיור ובזה מיושב מה דקשה לי טובא מ"פ הש"ס והא אין אדם מקנה דבר שלבל"ע והא מכירי כהונה חשוב כמוחזק וכדאמרו בגיטין דף למ"ד ופירשו התוס' בב"ב קכ"ג דמשום דהוא מתנה מועטת אסור לחזור בו וא"כ כיון דהוה כמוחזק הוה כמו תפיסה ומועיל אף בדשלבל"ע ולפמ"ש א"ש דאדרבא כיון שנותן בשביל התנאי ואילו חלף עבודה ל"ח כמכירי כהונה דשם בשביל דמתנה מועטת הוא וכאן בא בשביל התנאי ודו"ק: