והנה דברי התשב"ץ הנ"ל דמלתא דעל"ג נאמן ע"א גם בממון דלא כהריב"ש ובאמת אנן קי"ל בסי' ל"א בחו"מ כהריב"ש אמנם בגילוי מלתא שהאריך התשב"ץ להוכיח דעדיף ממלתא דעל"ג אפשר דע"א יהי' נאמן וכן מצאתי בשיטה מקובצת ריש ב"מ גבי הא דאמרו דנקט זוזי מתרווייהו במ"ש רש"י דאין בעל המקח נאמן לומר לזה מכרתי ובתוס' הקשו עליו וכתב השטה בשם מורו והוא הרדב"ז דאף דבעלמא אין ע"א נאמן לאפוקי ממונא שאני הכא דלא הוה אלא גילוי מלתא כיון דכל חד תפיס בכלה אנן סהדי שלא נתרצה אלא למי שנתן המעות וכיון דחד הוא ודאי דכיר הלכך גילוי מלתא בעלמא הוא ומה שהקשה שם דלמה לא נשאל לעדים שראו למי נתן המעות אף שלא ידעו של זה מכר ע"ש לפע"ד כל שלא נתכוונו להעיד ל"מ עדותן וכמ"ש בתוס' ישינים בכריתות ואף דכל הפוסקים חולקים על התוס' היינו כשראו עכ"פ הענין בשלימות אבל כאן שלא ראו רק שנתן המעות ולא ידעו מהמכירה כלל פשיטא דל"מ עדות כנלפע"ד ועכ"פ בגילוי מלתא נאמן ע"א אף בממון ולפע"ד הוא דבר ברור וכמו בקידוש החדש דבעי שנים וכל שהוא גילוי מלתא נאמן ע"א כמבואר בר"ה ר"פ שני וה"ה בממון כנלפע"ד:
שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל א׳ סימן נ״ח (ז׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא תנינא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.