שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל א׳ סימן נ״ז (ז׳)

והנה בשנתרט"ז אור ליום ה' לך למדתי עם תלמידי באהע"ז סי' כ"ט והקשה תלמידי החריף מו"ה ישראל מלך כ"י בהא דפריך הש"ס קידושין דף וא"ו דמה קסבר רבא אי קסבר מתנה עמ"ל ל"ש מתנה בתרומה אמאי יצא וע"ז הקשה דהרי התוס' הקשו דהו"ל תנאי ומעשה בדבר אחד וכתבו דדוקא היכא שסותר המעשה וכאן אינו סותר ע"ש ולפ"ז זהו כשמתנה עמ"ל שמי' מתנה א"כ אינו סותר אבל כל של"ש מתנה שוב התנאי סותר למעשה דמבטל המתנה ושוב אדרבא התנאי בטל ומעשה קיים וא"כ אדרבא עי"ז מהראוי שיתקיים המתנה ובזה רצה לומר דזה דפריך הש"ס מאתרוג והוכרח לסיים דאם לא החזיר לא יצא דאל"כ יקשה אמאי אם לא החזיר לא יצא אדרבא מהראוי לומר דגם בלא החזיר לא שמי' מתנה דהתנאי סותר למעשה וע"כ דשמי' מתנה ושוב לא סותר והנה קושיתו מושכלת ומצאתי בטיב גיטין בגיטין כ' בתוס' ד"ה ע"מ שתחזירי שהקשה כן ולפע"ד נראה דבאמת כל הטעם דס"ד דמעמ"ל ל"ש מתנה הוא משום דלא גמר בלבו להקנות ולתת לו כיון שדעתו שיחזור לו מה נותן לו והוה כפטומי מילי ולפ"ז ל"ש לומר דהתנאי סותר למעשה ויהי' מתנה עי"ז דז"א דכל הטעם היכא דהתנאי סותר למעשה דל"מ התנאי הוא משום דהמעשה אלים וא"י לבטלו בדיבור בעלמא ועיין בה"ה פ"י מאשות ובמלמ"ל ולפ"ז היאך אפשר לומר דכיון דל"ש מתנה לא מועיל דכל הענין דל"מ מתנה משום דלא גמר בלבו להקנות בלב שלם וכיון שאתה אומר דלא יוכל התנאי לבטל מעשה דאלימא הרי אתה מודה דהמעשה הי' בלבו ורצה להקנות בלב שלם ושוב ראוי שיהי' שמיה מתנה וא"כ בכה"ג ודאי ל"ש לומר דהתנאי סותר למעשה דהרי לא אלים המעשה כלל שהרי הי' דעתו שתוחזר לו וז"ב אברא דלפ"ז צ"ב מ"פ מאתרוג ודלמא באמת בעלמא ס"ל דל"ש מתנה ומטעם דלא גמר בלבו להקנות כיון שרוצה שיחזור לו וזה שייך בשאר דברים במכר ומתנה ופדיון הבן שהדבר ידוע שנותנין בהחלט וכל שזה אמר במעמ"ל לא גמר בלבו להקנות דמה יהיב לי' וכמ"ש רש"י אבל באתרוג דלא רצה לתת לו רק שיצא מצות אתרוג וא"כ כל דנתן לו לצאת אף שיחזיר מה בכך הא באמת לא רצה ליתן לו רק לשעה וא"כ שמה מתנה אמנם ז"א דכל דאם החזירו לא יצא ע"כ מוכח דשמה מתנה בכ"מ דאל"כ יקשה הא הוה התנאי סותר למעשה וכאן ל"ש לומר דלא אלים המעשה דבאתרוג ל"ש זאת וע"כ דבכ"מ מתנה ע"מ להחזיר שמה מתנה ודו"ק: