שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל א׳ סימן נ״ז (ו׳)

והנה בתוס' ישינים שם הקשו דלמה לא תהי' מקודשת דיכול למכור לכהנים והפ"י צווח ככרוכיא כיון דמגבוה קזכי א"י למכור כמו שא"י לקדש האשה ולא זכיתי להבין דכפי הנראה מה דאסור למכור אינו רק מדרבנן ועיין ברמב"ם פ"ב ממעשר שני ה"כ ובכ"מ וא"כ מה"ת יש לו ממון וגדולה מזו מצינו דאף דהמוכר עולתו לא עשה ולא כלום מ"מ מצינו שיכול למכרו ועיין בפ"י בב"ק דף ס"ג שכתב שאינו רק משום קנס ועיין קצה"ח סי' שפ"ו מ"ש בזה ועיין רמב"ם פ"ו מפהמ"ק ה"ד שכתב דיכול למכור ובאמת בספר מעשה ניסים לש"ב הגאון בעל נתיבות תמה על הרמב"ם דהמוכר עולתו ושלמיו לא עשה ולא כלום אבל לק"מ דאינו רק משום קנס וכל שנתערב וא"א בע"א שרי וכמ"ש הפ"י בב"ק ס"ז הנ"ל ועכ"פ נראה דמה"ת בודאי יש לו זכות למכור ועכ"פ הרווחתי בזה מ"ש התוס' בחולין דחתיכות קדשים לא מקרי ראוי להתכבד דאין מחזיקין טובה זה לזה ולא נודע הטעם ולפמ"ש א"ש כיון דמדרבנן אסור למכור וליתן דמשלחן גבוה קזכי א"כ אין מחזיקין טובה זה לזה וז"ב. וגם י"ל בישוב דברי הרמב"ם הנ"ל ע"ד מה שחידש הט"ז באו"ח סי' קנ"ה דל"ש לומר אין מורידין כל דטעון גניזה דעכ"פ יותר טוב לעשות ממנו קדושה קלה מלגנזו וא"כ במקום שיש תערובות ויפסדו הקדשים לגמרי מוטב שימכרו מלהפסידם לגמרי ולפ"ז במקום דלא יוכל לאכל הקדשים כגון שנטמא וכדומה פשיטא דמותר למכרם לכהן משיפסלו בנותר לגמרי וזה עדיף וע"כ לא אמרו דאין מוכרין רק אם יכול לאכלם בעצמו לא ניתן למכור אבל במקום שיפסדו לגמרי פשיטא דמותר למכרם וא"כ שוב יש לו בו ט"ה ושפיר מקשו התוס' ישינים וזה דבר חדש ודו"ק. ובזה נלפע"ד לישב קושית התוס' בב"ק ס"ו בהא דאמרו דגזל קרבן דחבריה שהקשו דהמוכר עולתיו ושלמיו לא עשה ולא כלום ולפמ"ש א"ש דשם דאם נימא דלא קני ולא עלה לרצון א"כ יפסול לגמרי מוטב שיקנהו ויעלה לרצון בשביל הגזלן ולכך אצטריך קרא דלא הגזול וממילא שוב לא קנה כיון דב"כ וב"כ יפסל. ובזה מיושב מ"ש שם דא"ל דלפסול הקרבן אתי דז"א דהא כשמחזיר הקרן בפנים לבעלים עולה לו ולפמ"ש א"ש דאדרבא כיון דנפסל לנגזל ממילא אם שוחט לשם בעלים עלתה להם דהא לא קנה הגזלן כלל דהמוכר עולתיו ושלמיו לא עשה כלום וא"ל דהרי נפסדו הקדשים דז"א דאדרבא להגזלן לא עלתה וא"כ להנגזל שפיר מכפר דהן שלו וא"י למכרם כלל ודו"ק היטב: