שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל א׳ סימן נ״ו (ז׳)

אמנם בגוף קושית היש"ש יפה כתבו הג"פ והשעה"מ שם כיון דאיכא ספק מצוה שוב מחמרינן מספק ול"ש לומר דמוקמינן אחזקתו דהא באמת אין פסידת ממון בזה דהא מחזירין זה לזה ביובל וא"כ אינו רק לקיים המצוה והוה ספק תורה ואזלינן להחמיר וכמו דאמרו גבי שדה לחומרא ובזה נלפע"ד לישב הקושיא הנ"ל דבאמת הא דמתנה חשוב כמכר הוא משום דאי לאו דאית לי' הנאה מיניה לא הוה יהיב ליה מתנה והו"ל כמכר וכדאמרו בב"מ דף ט"ז הנ"ל ולפ"ז שפיר אמר דכאן בודאי לא מחזירין דמכר אמר רחמנא דניהדר אבל ירושה ומתנה לא ואף דבכל מתנה דין מכר יש לו היינו באם נתן לו מתנה בודאי אמרינן דמסתמא לא יהיב אינש מתנה כ"א בשביל דארצי' קמי' וניחא לי' וחשוב כמכר אבל כאן באמת הוה ספק שמא הוא חלקו וירושתו הוא ולא מהדר ורק דלא נודע לו בבירור וא"כ כל אחד בספק ול"ש שנתן לו בעבור איזה דבר וכ"א חלק בשביל הנאת עצמו ובכה"ג ודאי מתנה לא הוה כמכר וז"ב. ובזה נ"ל כעת לישב מה שהקשו על הרמב"ם דפסק דהאחין שחלקו לקוחות הן ומחזירין זה לזה ביובל וא"כ שוב לא משכחת דמייתי ביכורים למ"ד ק"פ לאו כקה"ג דמי ולפמ"ש א"ש דבאמת כיון שספק ממון לקולא שוב יש לו קנין הגוף מספק וא"א להוציא מחזקתו והא דמחזירין זה לזה ביובל הוא רק בשביל ספק מצוה אבל עכ"פ לענין ביכורים שפיר יכול לקיים המצוה דהא לגבי קה"ג יש לו קה"ג מספק וקושית הש"ס דלא מצינו ידינו ודגלינו הוא אם נימא דאין ברירה הוא לאו מתורת ספק אבל לדידן דהוא מטעם ספק ל"ק ועב"ש סי' קל"א וא"ש ודו"ק היטב כי קצרתי. והנה במ"ש למעלה להסתפק לענין אם שייך לעבד הירושה של אביו אין לפשוט מהא דאמרו בנזיר דף ס"א א"ה עבדים נמי וע"ש ברש"י ותוס' אבל אין משם ראיה דשם מיירי בעבד שא"י להוריש לבנו מה שקנה כיון דאין לו קנין בו והיינו דכל שקנה בעבודתו הוה של רבו הן אמת דגוף דברי רש"י צ"ב דל"ש כל מה שקנה עבד דהא משכחת לה שנתנו לו ע"מ שאין לרבו רשות בו ועיקר הקושיא דהא קנהו העבד רק למעשה ידיו וא"י להנחילו לבנו וכמ"ש התוס' אברא דגוף הדבר שרצה הש"ס לומר דלא יוכל להנחיל לבנו אם קנה נכרי נכרי אחר א"י להנחיל לבניו לא ידעתי למה לא יוכל להנחיל והרי הוא עבדו עכ"פ למעשה יד ולמה לא יוכל להוריש לבנו והרי קי"ל דנכרי יורש את אביו דבר תורה ואטו אם אין לו בדבר רק ק"פ לא יוכל האב להנחיל לבניו ואדרבא בעבדים י"ל דעבד אין לו יחס ול"ש בניכם אחריכם דאינו בנו וכדאמרו ביבמות דף ס"ב אבל לענין נכרי צ"ע וצ"ל דעכ"פ א"י להנחיל גוף העבד ובקרא דוהתנחלתם לבניכם אחריכם מבואר דגוף העבד מנחיל והרי אין לו בו קנין רק למעשה ידיו אמנם מה שהקשיתי מעבדים צ"ע שוב ראיתי בחידושי שיטה מקובצת על נזיר שכתב להקשות על הא דאמרו א"ה עבדים נמי דדוקא גבי עכו"ם הוא דאמרינן ולא הם קונים זה מזה ועבד יצא מכלל עכו"ם ולכל דיני קנינים דינו כישראל וכתב שנ"ל לפרש שעבדים אינן בכלל שום ירושה לא יורש אביו ולא מוריש ממונו לבנו דעבד אין לו חייס הנה ת"ל הרגיש בכל מ"ש דמה שאינו מוריש העבד לבנו הוא בשביל שאין לו חייס אבל מה שאינו יורש אביו לא הבינותי דהא כל שאביו לא הי' עבד יכול להוריש לבנו וצ"ל דס"ל כיון דהוא עבד כל שקנה עבד קנה רבו אף בירושה דלא כמ"ש למעלה ומ"ש בקושיתו דעבד נשתנה דינו ויצא מכלל עכו"ם ולכל דיני קנינים כישראל לפע"ד נראה ראיה ברורה דהנה כבר הארכתי בזה בתשובה בשם חכם א' ששאל דאם נימא דעבד אינו קונה רק למעשה ידיו א"כ איך אמרו ביבמות דף ס"ז דקנין שקנה קנין והיינו עבד שקנה עבד דהא צריך שיהי' לו קנין הגוף שמאכיל בתרומה כמ"ש התוס' ריש"פ אלמנה לכה"ג וכאן אין לו קנין הגוף ואינו מאכיל בתרומה ובתשובה הארכתי לישב ואפס קצהו הזכרתי בחבורי כת"י על יו"ד הלכות עבדים ולפמ"ש השטה א"ש דבאמת עבד יש לו קנין אמנם בגוף הקושיא א"ש לפע"ד כעת בפשיטות דע"כ לא כתבו התוס' דק"פ אינו מאכיל בתרומה רק היכא דשייר בקנינו דהי' יכול להיות לו קנין הגוף אם יקנה הגוף רק שאין לו כעת רק ק"פ שפיר אמרינן דאינו מאכיל אבל בעבד ונכרי שגזה"כ הוא שא"י להיות להם קה"ג בנכרי שכן גזרה חכמת תורה שנכרי אין לו קנין הגוף ועכ"פ לא שייר בקנינו ושפיר אף קנין מעשה ידיו מאכיל בתרומה וכבר אמרו בגיטין דף מ"ג התם שייר בקנינו הכא ל"ש בקנינו. ובזה מיושב לפע"ד מה דהקשו האחרונים בהא דפריך הש"ס בע"ז דף ט"ו אי ס"ד שכירות קניא אמאי לא יאכילנה כרשיני תרומה והקשו הא קה"ג לשעה אינו רק ק"פ כמ"ש הר"ן בסוגיא דבר פדא דגם קנין עד היובל לא מקרי רק ק"פ א"כ בתרומה בעי קה"ג ובתשובה שם הארכתי בהרבה דברים בזה ולפמ"ש א"ש דשם בשכירות הקנין של השכירות הוא קנין גמור לשעה ולא שייר בקנינו בעת שקנה רק שאינו רק לשעה ולא מקרי קה"ג עולמית אבל לא שייר בקנינו בכל מה שצריך לקנינו שלא הי' רוצה לקנות הבהמה לגמרי רק לצורך הפעולה שעבד בה ולזה לא שייר בקנינו וא"כ שפיר מקרי קה"ג כנלפע"ד. ומיהו יש לפקפק דגם בעל בנ"מ קנה כל הקנין שיכול לעשות אבל ל"ד דשם אין לו בגוף העבד כלום רק הפירות וחסר בגוף הקנין משא"כ בזה כנלפע"ד ברור. ובזה יש ליישב קושית התוס' שם דלידוק מרישא ודו"ק. ומדי דברי בסוגיא דנזיר הנ"ל ראיתי להזכיר דמדי עברי קשיא לי בהא דאמרו שם דכותי אין לו טומאה משום דכתיב ואיש אשר יטמא ולא יתחטא ונכרת מתוך הקהל מי שיש לו קהל יצא עכו"ם שאין לו קהל והיינו דקהל עכו"ם לא אקרי קהל וכמ"ש בשטה מקובצת שם וקשה דא"כ יצמח דין חדש דכל אותן שאין להם קהל יהי' מותרין לטמא וא"כ קהל גרים למ"ד דלא אקרי קהל יהי' מותרין לטמא למת וזה לא שמענו אמנם יש לדחות דניהו דקהל גרים לא אקרי קהל אבל הוא בא בתוך קהל ישראל שהרי מותר גם לישא ישראלית וכן להיפך וא"כ שוב מקרי ונכרת מתוך הקהל ומשבעה אומות שאסורים באמת אפשר לומר דלא נתחייבו בטומאה וגם כל שיש קידושין אף שיש עבירה עכ"פ מקרי מתוך הקהל: