שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל א׳ סימן נ״ה (ח׳)

ובזה נראה דגם בקנס מצטרף עדות מיוחדת דהא הע"א מועיל להשביע על ידו וכמבואר בתוס' ב"ק דף מ"א ד"ה מודה ודו"ק ובחידושי רשב"א ג"כ מבואר שוב הוה מיוחדת עדות לענין קנס. והן נסתר מחמתו מה שחידש הט"ז בחו"מ סי' למ"ד דל"ש שבועה דר"ח בעדות מיוחדת כיון דר"ח נלמד מק"ו מה פיו שאינו מחייבו קנס ואפ"ה עדים מחייבו ולפ"ז בקנס דל"ש עדות מיוחדת שוב שבועה דר"ח ל"ש ולפמ"ש אף דדבר חכמה אמר אבל א"א לומר כן דגם על קנס לא קאי הקרא דלא יומת ע"פ ע"א דהא יכול לחייבו העד שבועה אברא כיון דאין נשבעין על קנס לא שייך שבועה אבל כבר כתבו התוס' בב"ק דף מ"א דהי' יכול להשביע וביאור הדברים כתב דו"ז הגאון בים התלמוד בדף ע"ד במשנה שם דהא כל הטעם דל"ש שבועה דאם מודה מפטר ולפ"ז אם נימא דע"י ע"א ל"ח מרשיע את עצמו ואלו הודה לא מפטר שוב הו"ל ממון ויכול לחייבו שבועה ע"ש הן אמת דלפע"ד עדן קשה דהא אכתי ליכא חיוב ממון כשהודה וחשוב מרשיע את עצמו בממון דהעד א"י לחייב רק שבועה וזה מודה בממון ומקרי מרשיע את עצמו ולכאורה רציתי לומר כיון דהעד מחייבו שבועה א"כ כל שאלו הודה עכ"פ לא הי' יכול לשבע נגדו ושוב הו"ל מחושואיל"מ וא"כ מקרי נתחייב ע"פ עד ולא ע"י עצמו אך ז"א דהרי עכ"פ אם לא הודה הי' יכול לשבע נגד העד ושוב הו"ל מרשיע עצמו אך העיקר נראה דכל שלא חייב עצמו במידי ל"ש מודה בקנס דאף בבאו שני עדים אח"כ חייב כל שלא מודה במידי וא"כ שפיר חייב שבועה ע"פ ע"א ובזה נ"ל לחלק בין קנס לקנס דכבר כתבתי בתשובה אחת דבקנס היכא דמחייב עצמו במידי דמי לד"מ כיון דפתיך בי' ממונא משא"כ היכא דאינו רק קנס גרידא והארכתי בזה לענין דו"ח בד"מ דגם בקנס כל דפתיך בי' ממונא לא בעי דו"ח ולפ"ז ה"ה לענין עדות מיוחדת כל דפתיך בי' ממונא דהיינו קרן שפיר מצטרף עדות מיוחדת דד"מ אית ביה אבל כל שאינו רק קנס גרידא שוב פסול עדות מיוחדת: