שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל א׳ סימן נ״ה (ט״ז)

והנה במ"ש למעלה בשם הנו"ב סי' ע"ב שהביא ראיה דעדות מיוחדת כשר לאסר אשה על בעלה דהרי עכ"פ מועיל לאסור אשה על בעלה לאחר קינוי וסתירה וע"פ דברי התוס' במכות דף וא"ו דבד"מ כשר עדות מיוחדת לשבועה. ובמחכ"ת ל"ד דבממון מועיל מצד עצמו אבל לאחר קינוי וסתירה מועיל ע"א משום רגלים לדבר ואפילו עבד ושפחה וא"כ הכי יהי' כשר לאסור אשה על בעלה אפילו עבד ושפחה ג"כ בעדות מיוחדת ז"א דשם מתורת רגלים לדבר נאמנת ועיין בסוטה דף ל"א ובע"ז סי' קע"ח וגוף הראיה מהתוספות לא ראה דברי הריטב"א במכות שהקשה דמה קמ"ל ד"נ דע"מ כשר בד"מ והא קי"ל כריב"ק וכתב דקאי לרבנן דריב"ק על ולפי"ז לדידן דקי"ל כריב"ק א"צ ללמוד כלל מקרא וא"צ לדברי התוס' ובז"ה הן נסתר גם ראייתו השני' מהתוס' גיטין דף צ' דגם זה סובב הולך על דברת התוס' הנ"ל וכ"כ דלדידן ל"צ לדברי התוס' וגם במח"כ לדברי המהר"א ששון דפוסל בעדות אשה עדות מיוחדת מכ"ש בגט דפסול וא"כ אין מקום לדבריו ובזה נסתר גם מ"ש לי הרב מוה' אברהם אמונע אבד"ק באראדזאן סמוך לעיר שאטץ במדינות מאלדווע לענין איסור ג"כ הוכחה הנ"ל דכיון דעד יכול לאסור כל שיש לו חלק בזה דמתוך שנאמן על עצמו נאמן על אחרים כמ"ש בנו"ב לענין איסור אשה על בעלה וה"ה בזה ולפמ"ש למעלה בכוונת התוס' דכל דכשר לשבועה לא הוה חצי דבר א"כ אין מקום לכ"ז דשם אינו נאמן מתורת עד רק מכח שנאמן על עצמו וגם לדידן דקי"ל כריב"ק אין מקום לכ"ז ודו"ק גם מ"ש הרב הנ"ל מדברי תשב"ץ ח"ב סי' פ"ט דכתב דנאמן ע"א לאסור מה"ת במח"כ אמת שהתשב"ץ כ"כ אבל אנן לא קי"ל כן דהתשב"ץ ס"ל כשיטת הרשב"א דע"א נאמן לאסור אף באיתחזיק איסור אבל אנן לא קי"ל כן: