שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל א׳ סימן נ״ה (ט״ו)

והנה באהע"ז סי' י"א מביא הב"י דדעת המרדכי דעדות מיוחדות בעדי כיעור מצטרפין כמו בד"מ דאף דאמנה דמסהיד האי לא קא מסהיד האי מ"מ על מנה אחת תרווייהו עכ"פ מסהדי וה"ה בעידי כיעור ולפע"ד נראה דהנה לפמ"ש הש"ך בחו"מ סי' ל"ג דאף דלא בעי דו"ח בממון מ"מ בעינן עדות שאתה יכול להזימה בד"מ וע"ז הקשה הנו"ב דא"כ היאך מצטרף עדות מיוחדת מ"מ לא הוה עדות שאילה"ז דכל אחד יאמר דאני לא רציתי לחייב ממון רק שבועה וכתבתי בזה עפ"י דברי ריב"ם בתוס' ב"ב דף ל"ד דע"א כ"ז שלא נשבע הוה כשנים וכל שא"י לשבע להכחישו הוה כשנים וה"ה כאן כיון דיש שני עדים עכ"פ על מנה אחת הרי עכ"פ א"י לשבע להכחיש וא"כ שפיר הוה שני עדים ושפיר הוה עדות שאתה יכול להזימה דהרי כ"ז שלא נשבע נגדו הוא כשנים ולפ"ז זהו בד"מ דעכ"פ הוא מחויב שבועה ואם לא ישבע כנגדו וחייב ממון הרי רצה לחייב ממון אבל כאן בע"א על הכיעור אינו יכול לאסור וא"כ ל"מ אם צריך דו"ח בדיני אישות כמ"ש הב"י סי' י"א דאף דלד"מ מדמינן ליה לענין שכשר עדות מיוחדת מ"מ י"ל דבעי דו"ח כיון דגם ד"מ בעי דו"ח רק משום שלא תנעול דלת בטלי דו"ח ובאיסור ל"ש זאת ע"ש א"כ פשיטא דלא הוה עדות שאילה"ז אלא אף אם נימא דלא בעי דו"ח מ"מ עדות שאילה"ז בעינן וכאן הוה עדות מיוחדת כנלפע"ד. והנה בשנת תרי"ז בר"ח מנחם אב בא לכאן לב"ד שליח להולכה בגט שנשתלח משם לכאן על ידו והשליח לא הכיר את האשה המתגרשת אם היא אשת המגרש והנה מבואר דצריך שני עדים כמבואר סי' קמ"א סל"ו בהג"ה והנה הי' כאן ע"א מטארני שהכיר האשה הזאת ושהיא אשת האיש המגרש הלז והנה אמר לנו הדיין שהשליח ימסור הגט בפני ב"ד לאותו האיש ויאמר שליח ב"ד אני וזה האיש יהי' השליח אך לפי שהי' בעל עגלה ונחוץ לדרכו נסע ולא רצה להשתהות אח"כ בא בע"ג שני והעיד ג"כ שהכיר שמתגרשת והיא אשת המגרש הלז והנה לפע"ד בכה"ג ודאי מצטרף כמ"ש סי' קל"ג ס"ק א' ועיין ב"ש סי' קה"ג ס"ק כ' הנ"ל ואף לפי מה שמפקפק הבית מאיר היינו דוקא בעידי מסירה דמ"מ לא ראו כאחד שמסר הגט ליד האשה אבל כאן אינם רק עדים שזאת אשת המגרש וא"כ פשיטא שמצטרפין והנה על בעל עגלה הראשון הי' לנו ספק שאולי לא הביא ב' שערות וסמכנו על שהוא גדול הקומה וכבר עמד לפני האססטענץ פלאץ וא"כ הוא בן כ' שנה מלאים ובודאי יש לסמוך ע"ז ובלא"ה נלפע"ד דהט"ז חידש דגט בע"א הוה גט אם נימא דבקידושין בע"א הוה קידושין לפ"ז נראה דבכה"ג ודאי כשר דאף לפמ"ש הב"מ שם דיש לפקפק לענין גט דלא מצטרף הודאתה דרצונה לפטור מהבעל היינו דוקא שיהי' עד שמסר לה הגט אבל כאן יהי' שני עדים שמסר לה ועל הגט יש כאן שני עדים רק שלא ידענו אם זאת היא האשה שרצונו לגרש ובאמת שלפע"ד צ"ב למה יהי' צריך שני עדים והא באשתמודענא דאחוה דמיתנא קי"ל דסגי בע"א משום דהוה גילוי מלתא אף דהוה דבר שבערוה וצ"ל דמ"מ בגט גזה"כ דבעי שני עדים ולפ"ז כאן יש שני עדים ורק על ע"א יש ספק וכבר הגיע לשנת עשרים ויותר פשיטא דכל כה"ג יש לסמוך על העד הזה וכמ"ש ודו"ק שוב זכיתי ומצאתי בתה"ד סי' רל"ח שהרגיש בזה דלמה צריך שני עדים שיכירו שזו אשתו ולא סגי בע"א דאינו רק גילוי מלתא ואפילו עפ"י קרוב או אשה וכתב דבזה חיישינן טפי שמא יטעו אותו ולכך בסומא לא סמכינן על שני עדים שיעידו לו ע"ש ושמחתי שתיכף בהשקפה ראשונה הרגשתי בזה ובאמת שמזה הי' נראה שיש ראיה לשיטת הרי"ף דבמקום שיש חשדא אינו נאמן כמ"ש פ' החולץ אבל הב"י סי' קנ"ז דחה הדברים ועיין בגט פשוט סי' ק"כ ס"ק י"ד ועכ"פ זה ברור דנוכל לסמוך על אותו עד ובאמת שמדברי התה"ד הי' נראה באמצע תשובה שגם בע"א כשר סגי ובאמת שמלשון הטוש"ע משמע דבעי שני עדים כשרים ועכ"פ בנ"ד פשיטא דנוכל להצטרף אף שאינו מבורר הסימני שערות: