שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל א׳ סימן נ״ה (י״ג)

והנה באהע"ז סי' מ"ב לענין ידיעה בלי ראייה דשיטת הרשב"א דלא מועיל לענין קידושין ובב"ש שם הביא בשם המרדכי דמועיל בקידושין ידיעה בלי ראייה וע"ז הקשה הרב המופלג מו"ה אהרן דאבד"ק סטרעליסק נ"י בהא דאמרו בשבועות דף ל"ד ש"מ קסבר ריה"ג משביע עידי קנס פטור דאי ס"ד חייב ניהו דידיעה בלי ראיה משכחת לה ראיה בלי ידיעה מי משכחת לה ע"ש וע"ז אמר דקשה על המרדכי דאמאי לא פריך משביע עידי קידושין לפטור דהא לא משכחת ראיה בלי ידיעה אף דידיעה בלי ראייה משכחת לה וע"כ דגם ידיעה בלי ראייה לא משכחת לה ולפע"ד לק"מ דהא כל הסברא דמהני ידיעה בלי ראייה בקידושין הוא משום דכד"מ דמי כמ"ש הב"ש שם ס"ק י"ב ולפ"ז במקום דלא פתיך בי' ד"מ לא הוה כד"מ ועב"ש סי' י"ז שביאר כן בהדיא ולפ"ז ממנ"פ במה מיירי משביע עידי קידושין אם במקום דפתיך בי' ד"מ פשיטא דחייב דהא אף דל"ש ידיעה בלי ראייה הא בממון לא בעי ידיעה בלי ראיה דמ"ש ר"י בידיעה בלי ראיה מיירי היינו רק שלא נימא דמיירי גם בלי תביעת ממון ע"ז אמר ראיה דמיירי בממון שהרי מועיל ידיעה וכן להיפך אבל בממון פשיטא דחייב אף במקום שלא מועיל ידיעה בלי ראייה ואם מיירי בלא פתיך ביה ממונא שוב לא יועיל וא"ל דא"כ אמאי יפטור בעידי קנס אף דהוה ממון דז"א דהרי לר"ע לא מקרי קנס ממון וא"כ גם לריה"ג כל שאינו ממון ממש ול"ש בי' ראי' בלי ידיעה לא חייב אבל בממון ממש חייב אף דל"ש ראיה בלי ידיעה ובלא"ה נראה דל"ש כאן משביע עידי קידושין דהא ממנ"פ אם היא תובעת אותו שקדשה ל"ש לומר משביע עידי קידושין דשייך מי יימר דהא יכול לגרשה בע"כ ואם הוא טוען שקדשה והיא מכחשת הא מ"מ יכולה לטעון מאיס עליה ובפרט בארוסה ועיין באהע"ז סי' ע"ד ס"ב בהג"ה ודו"ק והנה אחר זמן רב כשלמדתי מסכת גיטין בעיון קצת עם תלמודים שלי נ"י הקשיתי בהא דאמרו בגיטין דף ע"ה ואין אחד מהראשונים ואחד מאחרונים מצטרפין ואמרו שם דקאי ארישא מהו דתימא כל לקיומא תנאי מצטרפין קמ"ל הנה מבואר שם דעדות מיוחדת פסול בעידי נשים ומצאתי ברמ"א בחו"מ סי' למ"ד שציין על עדות מיוחדת באהע"ז סי' קמ"ז סעיף יו"ד והוא הך דינא דאין מצטרפין הנ"ל וכפי הנראה רמז לזה ובב"ש סי' קמ"א ס"ק כ' כתב שאני הכא דכל תנאי אחד הוא והנה באמת שאחד מהתלמידים השיב לי כן בפשיטות אבל דחיתי הדברים דסוף סוף למה לא יצטרף הא מעידים שהי' תנאי בדבר וזה באמת סברת הש"ס כל לקיומא תנאי מצטרפין והנני יוסיף דלפמ"ש למעלה בטעם הדבר דעדות מיוחדת פסול בד"נ משום דלא כוונו לשם עדות דע"א לא מועיל בד"נ ולא כוון לשם עדות א"כ לפ"ז זהו כשהי' כל עד מיוחד לבדו אבל כאן דיש שני כיתות עדים וא"כ על כל תנאי כל כת בפ"ע כוונה להעיד למה לא יצטרפו וז"ש רש"י כיון דמקיים גיטא בכל חד מהני תנאי וכל סהדי וסהדי לקיומי תנאה דהאי גיטא לצטרפו והנה דברי רש"י אריכות דברים ושפת יתר לכאורה וגם קשה הא אין אנו דנין על שני עדים מכל העדות רק על אחד מכל כת וכת ולפמ"ש א"ש דכיון דעכ"פ בכל תנאה מקיימא גיטא א"כ כשראו עדות זאת נתכוונה כל כת להעיד וא"כ גם כל אחד מהכתות יכולות להצטרף ע"ז אמר אמר קמ"ל ודברי רש"י מדוקדקים אמנם אכתי יקשה דלמה באמת לא יצטרפו אך לפע"ד הדבר נכון דבשלמא בד"מ ושאר איסורים ואף גם בקידושין וגיטין כל דמעיד אחד אחד לבד שראה שקדשה אמרינן כיון דעכ"פ כל אחת מעידה שנתקדשה א"כ לדברי שניהם מקודשת או מגורשת היא שפיר י"ל דמצטרפי אבל כאן באמת אם הוא התנה על תנאי זה והיא עשתה תנאי אחרת לא היתה מתגרשת וא"כ על כל תנאי אין כאן רק ע"א וא"כ אדרבא העדים מכחישים זא"ז וא"כ בשלמא בד"מ עכ"פ נתחייב מנה אבל כאן בתנאי לפי דברי העד זה אם הי' עושה תנאי אחר לא השלים תנאו שוב הו"ל ע"א על תנאי ותנאי וא"י רק בשתעשה שני התנאים ביחד אבל אם תעשה רק אחד לא מועיל וגם בד"מ אם מכר לו השדה ע"מ שיעשה תנאי זה והי' עדות מיוחדת לא הי' מועיל דאדרבא כל אחד מכחיש חברו וז"ב כשמש. ולדעת זה כוונת הב"ש דשאני הכא דכל תנאי תנאי אחר הוא אברא דמדברי רש"י נראה דמה דאמרו דאין מצטרפין היינו להעיד שהי' תנאי בגט זה וכשר ע"י ע"ח ולא כל כמיניהו דהנך לשויא תנאה בגט וא"כ נראה דכוונת רש"י דאין נאמנים כלל לעשות תנאי בגט וע"ז שפיר קשה דעכ"פ שהי' תנאי בגט והי' מהראוי שיהיו נאמנים דע"ז יש עכ"פ שנים דהי' תנאי ול"ש חלוקי שכתבתי אך נראה דהדבר נכון כיון דאם נימא דהי' תנאי בגט שוב העדים סותרין זא"ז דזה אומר תנאי זה וזה אומר תנאי זה א"כ על כל אחד מהתנאים יש כאן שני עדים דהיינו ע"ח דאומרים דהי' בלי תנאי ושוב אינם נאמנים נגד ע"ח. ובזה מובן היטב מה דאמרו מהו דתימא כל לקיימי תנאה מצטרפין והיינו דעכ"פ יש כאן שני עדים שהי' תנאי בגט א"כ לצטרפו והו"ל תרי נגד תרי הע"ח ע"ז קמ"ל דמ"מ נגד כל חד תנאי יש כאן שני ע"ח וז"ב כשמש והמעיין ברש"י ימצא שהדברים מדוקדקים שוב ראיתי בספר טיב גיטין הנדפס מחדש שהאריך בקושיא זו ונתעצם מאוד להקשות על הב"ש דמ"מ שנים מעידים שלא קיימה שום תנאי והיא א"א שלא קיימה התנאי ע"ש והביא שבבני יעקב עמד בזה ולפמ"ש א"ש ודו"ק היטב. שוב ראיתי במהרי"ט חלק אהע"ז סי' ל"ח שגם הוא הקשה מכאן דמשמע דעדות מיוחדת לא מצטרף ולפע"ד מ"ש הוא ברור ודו"ק היטב כי אמת הוא: