שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל א׳ סימן נ״ד (ח׳)

והנה קשה לי טובא בגוף הדבר דר"מ אמר אם היתה שבת והוציאו בפיו ואמאי יתחייב הא החיוב בא בשעת בליעה כמ"ש התוס' שבת דף ק"ב ד"ה והוציאו דכלהו בהדי הדדי קאתי דבליעתו זו היא הנחתו והרי שיטת הר"מ מרוטנבורג בטור סי' שי"ב דאף דהמוציא בפיו חייב היינו משום דלפעמים מחזי אבל כל שהוא בלוע כלו לא נתחייב ובמ"א שם כתב דאם בלע מרגליות מותר ללכת לרה"ר וא"כ כאן דבלע ל"ש הוצאה וא"ל דחייב מיד שהוציאו בפיו טרם שבלע דא"כ אינם באים בבת אחת והוצאה קודם והיא קושיא נפלאה וחמיר' וצ"ל דזה באמת שהשיבו לו חכמים אינו מן השם ופירש"י שאינו משום אכילה אלא משום הוצאה וקשה סוף סוף חייב הוא ולפמ"ש א"ש דההוצאה ע"כ הוא קודם חיוב האכילה דאכילה בבליעה תלוי וההוצאה ע"כ קודם וז"ב אברא דבירושלמי ריש שבת אמרו דלכך אינו מן השם שזה מהלך וזה מניח והיינו דעל האכילה חייב כשהוא מהלך ג"כ וכאן חייב משום מניח והדברים תמוהים דהא גם בפה חשוב הנחה דמחשבתו משוי לי' מקום וא"כ נתחייב גם בזה כשהוא מהלך וגם מה נ"מ אך נראה דבאמת הירושלמי שם מקשה דר"י ס"ל מהלך כמניח ומשני דמיירי ביושב באסקופה ופיו לחוץ ופשט ידו ונטל הוא כלה ולא הלך ולפ"ז כיון דע"כ החיוב רק בעת הבליעה והרי לא שייך הוצאה בעת הבליעה וא"כ זה שאמר שאינו מן השם שממנ"פ אם הי' הולך וחייב על הוצאה בפה הרי לא בא כאחת דהוצאה קודם ואם אתה מחייב על הבליעה הא בהוצאה פטור בכה"ג ועיין בשיורי קרבן שהקשה דדברי רש"י אינו כמ"ש בירושלמי ולפמ"ש א"ש דאם נימא דהחיוב על הוצאה בפה שוב אינו בא כאחת ולהירושלמי דמוקי בלא הלך שוב זה חייב כשהוא מהלך וזה משום מניח ול"ש הוצאה וע"ש בד"ה תפתר מה שהקשה על התוס' בשבת דף ק"ב ולפמ"ש א"ש הכל דבאמת על הבליעה א"א למחייבו משום הוצאה ולכך פירש בירושלמי דמיירי בלא הלך והמעיין נראה שמיושב הכל וכמעט שמקום הניחו לי להתגדר בזה ועיין מ"ש בשלום ירושלים שם ולפמ"ש מיושב היטב ודו"ק כי קצרתי. והנה הצל"ח בפסחים שם חידש דבר נכון דלגבוה ל"ש קלב"מ דדוקא הב"ד א"י לחייב רק משום רשעה אחת אבל ביד"ש חייב וא"כ לגבוה ל"ש משום רשעה אחת וא"כ בקרבן ל"ש קלב"מ כלל ורק לרנבה"ק דאמר גם גבי ח"כ קלב"מ ושם אין הב"ד מחייבין כלל ואפ"ה פטור א"כ ס"ל דגם רחמנא לא חייבה רק משום רשעה אחת לכך שפיר כתבו לדידהו אם אין קרן וחומש פטור מקרבן ובאמת שדבריו נעמו וכבר הארכתי בהם בכמה מקומות אבל אני תמה דלדבריו מה מקום לקושית התוס' לישני דהמשנה קאי אליבא דידן ולכך סקילה לא פטר מחטאת משא"כ לרנבה"ק ואם כה יאמר שזה תירוץ של התוס' א"כ למה להו לחדש דאם אין קרן וחומש פטור מאשם מעילות הא בלא"ה לרנבה"ק שייך קלב"מ אף דיש קרן וחומש והוא תימה גדולה עליו אך באמת גוף הסברא שחידש דלגבוה ל"ש קלב"מ כמו דחייב לצי"ש מכ"ש כשהעונש לגבוה הנה באמת הוא סברה ישרה וראויה אליו ואני הראיתי זה רבות בשנים דהדברים מבוארים בחידושי ריטב"א בשבועות דף ל"ז בהא דאמרו או דלמא הא והא עבדינן כתב וז"ל פירוש לגבי קרבן שהוא לגבוה לא דרשינן ואי אתה מחייבו משום שתי רשעיות עכ"ל והנה דבריו סתומים ולפמ"ש הצל"ח הדבר מבואר דכל שהוא לגבוה ל"ש לומר משום רשעה אחת דהב"ד לא מחייבין אותו רק שהוא חייב לגבוה. וראיתי בספר מחנה לוי בשבועות שם שהביא דברי ריטב"א אלו והקשה מהא דכתבו התוס' בפסחים דאם אין קרן וחומש פטור מקרבן וא"כ כיון דחומש פטור בודאי בשבועת הפקדון דשייך קלב"מ דחומש דשבועת הפקדון הוה ממונא כדאמרו בב"ק ק"ד ע"ב א"כ גם האשם פטור דאם אין חומש אין אשם כמ"ש הכ"מ בהלכות שבועות סוף פ"ז והנה באמת דברי הריטב"א מבוארין דבקרבן ל"ש קלב"מ ומדברי התוס' בפסחים אין ראיה דדוקא לרנבה"ק שייך זאת וכמ"ש הצל"ח אבל כבר כתבתי דדברי התוס' בפסחים לא מורים כן וגם אף דברי המ"ל שחידש דבח"כ לרנבה"ק לא שייך זאת אין אני מודה דכיון דרנבה"ק מקיש ח"כ לח"מ ב"ד למר מאסון אסון ולמר דכרת שלי כמיתה שלכם וא"כ עכ"פ די לנו שיהי' דינו כח"מ דעכ"פ לצי"ש הוא חייב וא"כ הקשו התוס' שפיר דבקרבן ודאי ל"ש קלב"מ וה"ה בח"כ לרנבה"ק וע"ז כתבו דאם אין קרן וחומש ל"ש אשם מעילות והטעם נלפע"ד דבעי שיחסרו ויהנה בשו"פ וזה לא חסרו שו"פ דהא אין קרן וחומש דלענין זה שייך קלב"מ וא"כ היאך שייך אשם מעילות ולפ"ז שוב הדרא קושית הצל"ח והקצה"ח הנ"ל לדוכתא דגם שם כיון דהוציאו בשבת שוב הוה קלב"מ ולא שייך אשם אך נראה דבקדושת הגוף ל"ש זאת דהרי בלא"ה נותר א"ה הוא ולא שוה מידי וע"כ כמ"ש התוס' ישנים שם דבקדושת הגוף ל"ש זאת וא"כ גם כשאין קרן וחומש חייב אשם דאהכי חייבה רחמנא וכבר הארכתי בזה למעלה ועכ"פ סברת הצל"ח מבואר בריטב"א. והנה בגוף קושיתו הא כל שאין חומש אין אשם מעילות הנה באמת במחכת"ה לא דק בהכ"מ דשם קאי אם אין בקרן שו"פ וא"כ ממילא כל שאין קרן אין אשם ולאו דוקא נקט הכ"מ חומש ועיקר בקרן תליא מלתא וכמ"ש בטעמו דכל שלא חסרו פטור ולפ"ז שם דעכ"פ הקרן ודאי חייב דל"ש קלב"מ דהפקדון נתחייב לשלם לו משעה שהפקיד בידו וגם כבר השריש הפ"י בב"מ דף ס"ב דלענין הפסד ממון הוה כמו גזילה דל"ש למפטר משום קלב"מ וא"כ פשיטא דאף דנימא דחומש פטור מ"מ כל שיש קרן חייב באשם מעילות ואולי גם חומש תלוי בקרן וכל שחייב בקרן שייך חומש אף דחומשא ממונא מ"מ בקרן תלוי וצ"ע אבל עכ"פ אשם מעילות עקרו תלוי בקרן אך לפע"ד נראה דגם חומש תלוי בקרן וכל שמשלם קרן גם החומש משלם אף דלגבי חומש ל"ש סברת הפ"י דבזה לא אפסיד הלה מ"מ כיון דחומשא ממונא הוא א"כ גם זה בכלל הקרן ול"ש בזה קלב"מ ובזה מיושב כל קושיות המחנה לוי שם גם כ' שם לדחות ראיית התוס' מהך דשגג באוכלין והזיד בכלי דל"ש בזה קלב"מ משום דהוה כעין מיתה לזה בשביל הכלי ותשלומין בשביל האוכלין במחכת"ה כיון דהוא מחייב על שני הדברים שעשה בהעלם אחד הוה קלב"מ ועיין בתוס' כתובות ל"א ד"ה ר"א ותראה דל"ש סברתו רק אליבא דפירוש ר"י אבל לפירוש ר"ת וריב"א ל"ש זאת ובפסחים הקשה ריב"א והריב"א לשיטתו שפיר מקשה ע"ש כי קצרתי: