שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל א׳ סימן נ״ד (י׳)

ובגוף סברת הריטב"א דלגבי קרבן שהוא לשמים ל"ש קלב"מ שהבאתי לעיל והסברתי הדברים עפ"י דברי הצל"ח דל"ש שתי רשעיות רק בדבר המסור לב"ד אבל לא בדבר המסור לשמים כעת ראיתי הדברים מבוארים בירושלמי ר"פ שביעי מתרומות ולא כן אמר ר"א בשם רשב"ל במזיד בחלב בשוגג בקרבן מתרין בו ולוקה ומביא קרבן והכא ילקה וישלם ר"ב בשם רשב"י שני דברים מסורין לב"ד את תופס אחד מהם יצא דבר שהוא מסור לשמים ע"ש והן הן דברי הריטב"א והצל"ח ברוך הפוקח עורים. ודרך אגב אזכור מה דק"ל בהא דפריך הירושלמי שם לעיל מיניה על ר"ל דח"מ שוגגין פטורין מן התשלומין ולמה חייב קרן וחומש בתרומה ולמה לא משני דמיירי שלא הי' כזית רק שו"פ ומצד ממון חייב ומצד התרומה כל שאין בו כזית לר"ל פטור דח"ש מותר מן התורה אמנם נראה דהירושלמי לשיטתו דס"ל בפ"ו דמודה ר"ל בעתיד להשלים וא"כ בשוגג שלא ידע שהוא איסור בודאי יהי' דעתו להשלים ובודאי חייב מיהו באמת ג"ז אינו דהא גם לר"י קשה דח"ש ניהו דאסור אבל אינו חייב מלקות וא"כ משכחת לה בח"ש אך נראה דלהירושלמי דכל דדעתו להשלים גם ר"ל מודה ולפי זה נראה לי דשוב הוה חייבי מלקיות שוגגין דכיון דהי' דעתו להשלים שוב הי' חייב מלקות במזיד וא"כ עכשיו אף שלא אכל רק חצי זית שוב הוה ח"מ שוגגים וצ"ע בזה דעכ"פ כעת לא היה חייב מלקות בשום אופן וצ"ע: