ובזה יש לישב קושית מהרש"א שם בסוגיא ודוק שוב ראיתי בהה"מ פ"ט מגירושין הי"א שכתב דרבינו סבר דחששא שמא פייס ושמא בא אין חוששין מן התורה משום שבד"ת העמד אשה על חזקתה והרי נתגרשה ואין חוששין לדבר אחר שאין אנו רואין אותו ע"ש והנה הרגיש בסברא זו שמעמידין אותה על חזקת גירושין אבל לפע"ד זה דוקא לענין הבעל ולא לענין חזקת היתר ליבם וכמ"ש ודו"ק. ולכאורה הי' נראה לפע"ד דבר חדש דלכך א"י אם פרעתיך חייב דיש רגלים לדבר דזה אומר אמת שהרי אמרו בכתובות דף פ"ז דפרע דייק א"כ י"ל דזה ריעותא דאם הי' פורע למה לא זכר ודרכו לדייק ואף שהתוס' כתבו דכל דלא פגם ל"ש לומר דמפרע לא דייק מ"מ עכ"פ חזינן דיש סברא לומר דפרע דייק והיינו דמסתמא הוא מדקדק שלא יתבענו שנית ונותנו בעדים או עכ"פ שבלבבו יזכור היטב שיוכל להזכיר המלוה שפרע לו באופן שלא יצטרך לפרע שנית וא"כ שוב יש רגלים לדבר וכבר כתב הרשב"א בגיטין ע"ח דכל דאיכא רגלים לדבר חייב בא"י אם פרעתיך ע"ש ובזה ממילא במטבע מזוייפת של"ש הסברא דפרע דייק דהא שניהם מודים דנפרעו וא"כ בכה"ג ל"ש א"י אם פרעתיך וז"ב ודו"ק:
שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל א׳ סימן נ״ג (ט׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא תנינא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.