שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל א׳ סימן נ״ג (ז׳)

והנה לכאורה הי' נ"ל לפשוט הספק של הט"ז והמהרשד"ם הנ"ל ממ"ש הרשב"א באחד שמכר קרקע לחברו ושנים אומרים שמכר על תנאי ושנים אומרים שלא הי' על תנאי והעלה דהלוקח מקרי מוחזק דעכ"פ מכרו רק שיש ספק אם צריך לקיים תנאי או שלא הי' על תנאי אבל המכירה היה ודאית ולפ"ז גם נדון דהט"ז ומוהרשד"ם דומה לזה דהרי שם ג"כ הספק דאם נימא דהי' על תנאי ולא נתקיים שוב אין המכירה כלום כל שלא קיים ואפ"ה כל שכבר מכר והספק על קיום התנאי אמרינן דמכירה הוא והוא מקרי מרא קמא ה"ה כאן דכל שפרע רק שהספק אם לא הי' מזוייפות אבל עכ"פ כבר נסתלק החיוב כדברי הט"ז אבל אחר העוין יש לדחות דבשלמא שם בעת המכירה הי' בידו לקיים התנאי ונמצא אף לדעת האומרים שהי' ע"ת אין הספק על המכירה רק שיש עליו חיוב מבחוץ להשלים תנאי וגם בידו לקיים התנאי ונמצא שהמכירה כדינו אבל כאן בצד הספק שמא מטבע מזוייפת הי' לא קיים הפרעון דבמטבע מזויפת לא מקרי פרעון כלל ונמצא הספק על גוף הפרעון וז"ב וזה דומה למה דאמרו בנדה דף ס"א במי שנתערב לו חוט אחד של כלאים בבגדו ונתקו ולא ידע אי נתקו היטב דבכלאים דרבנן אזלינן לקולא אבל בדאורייתא אזלינן לחומרא דלא ידעינן שנתקו שפיר וא"כ לא יצא מחזקת איסורו הראשון ועיין בחידושי הר"ן שם וה"ה בזה דכל שהספק על הפרעון לא ידע אם ניתק החיוב או לא ולשיטת הט"ז ל"ק משם דשאני התם דבשעת הניתוק לא ידע אי נתקו שפיר משא"כ שם דעכ"פ בעת הפריעה לא נולד שום ספק עכ"פ יהי' איך שיהיה ל"ד להך דרשב"א ועי' מלמ"ל פט"ו מטוען שהאריך בדברי הרשב"א ולפי דבריו יש מקום לפלפל בהך דהט"ז ומהרשד"ם ואכ"מ: