שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל א׳ סימן נ״ג (י״ד)

והנה התוס' בגיטין דף ע"ח ד"ה מחצה כתבו דל"ש כאן המע"ה דאין כאן ספק ולכאורה אמרתי דאין התחלה לקושיא דהרי שניהם הם נקראו מוציאים דהמלוה מוציא והלוה מוציא מחזקת חיוב שהי' עליו ומצאתי ברשב"א שכ"כ ונהניתי עד מאוד אמנם נראה דאם אין כאן ספק כלל רק שהדין כן ל"ש לומר דשניהם יש להם חזקת חיוב ולפ"ז שפיר כתבו התוס' דאין כאן ספק דאם הי' ספק היה שייך המע"ה ומטעם זה הי' חולקין אבל המשנה קמ"ל דלא משום ספק אנו דנין רק שכן הדין ובזה מיושב קושית המהרש"א שהקשה דלמאן דמוקי בשני כיתי עדים קשה דהמע"ה ולפמ"ש א"ש דבאמת מ"מ חלוקו משום ספק ושניהם המע"ה ודו"ק. ובזה מיושב דברי התוס' ד"ה והא שהקשו דלשני כגון דלא ידענו הי מיניהו קדים ולכך הוה ספיקא והקשה אחד מתלמודי דא"כ יקשה בד"מ למה לא הוה המע"ה דכאן יש ספק ולפמ"ש י"ל דבאמת גם מטעם המע"ה יחלוקו דשניהם מוציאים רק דהתוס' כתבו האמת דלא שייך המע"ה בזה דאין כאן ספק אבל גם משום המע"ה שייך יחלוקו. והנה הפ"י הקשה שם דא"א לומר דהוה ספיקא דא"כ הו"ל לאוקמא בחזקת א"א כמ"ש התוס' בענין שתי כיתי עדים ותירוצם ל"ש בזה ולפע"ד נראה דבאמת צ"ב היאך מוקמינן בתרי ותרי אחזקת א"א דהא אתרע לה החזקה כל שזרקו הגט וכעין שכתבו התוס' בכתובות דף כ"ג ועיין פ"י בגיטין דף כ"ח שרצה לומר דהוא מה"ת אך נראה דהדבר תלוי במה שנחלקו התה"ד והש"ך בחו"מ סי' פ"ז אם תרי ותרי הוה כמאן דלתניהו כלל או כמאן דאיתנהו וא"כ אם נימא דהוה כמאן דלתנהו ל"ש כלל להעמיד על החזקה ולפ"ז זהו בשני כיתי עדים אבל בספק קרוב לו ל"ש להעמיד על החזקה ודו"ק היטב: