שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל א׳ סימן נ״ג (י״ג)

והנה בהא דאמרו בכתובות דף ח"י ולתני מודה ר"י באומר לחברו מנה לאביך בידי והאכלתיו פרס שהוא נאמן ושאל אותי החריף מו"ה מענדיל נכד הרב החסיד מו"ה יחזקאל סופר מראהטין ז"ל דהרי הריטב"א הקשה בהא דאמר רבה מפני מה אמרה תורה מודה במקצת ישבע ולא יהי' נאמן במיגו דכ"ה ודלמא יש לו ספק מלוה ישנה על חמשים דלכך לא טען על יותר וכתב דאם הי' לו איזה ספק מלוה בודאי לא הי' מלוהו זה דהי' חושש שמא יתפסנו ולכך לא ס"ל לרבה זאת ע"ש ולפ"ז בבנו ל"ש דהוה משיב אבידה וא"כ שוב אין לו מיגו דכ"ה דדלמא יש לו ספק מלוה ישינה על הבן ול"ש לומר דלא הי' מלוהו דהא האב הי' מלוהו והוא אומר מנה לאביך בידי ולכאורה יפה שאל ולפע"ד נראה דהנה באמת הקשה הרז"ה דאיך שייך חשש מלוה ישינה דא"כ הוה טעין וכתב דחפץ בגוף הבגד וזה ל"ש רק במציאה ולא במלוה דיכול לטעון יש לי בידך כנגדו אמנם באמת זהו דוקא אם החשש משום ודאי מלוה ישינה אבל אם אינו רק ספק מלוה ישינה שוב לא יכול למטען דהא הו"ל ספק פרעון קודם להלואה דחייב וא"כ שפיר שייך החשש ושפיר מקשה הריטב"א דדלמא יש לו ספק מ"י רק על חמשים בלבד ומעתה כאן דמיירי דלא טענו וזה הבן א"י שוב שפיר יש לו מיגו דכ"ה דל"ש לומר דלמא יש לו ספק מ"י על חמשים דא"כ לטעון הכי וא"ל דהו"ל א"י דהו"ל ספק פרעון קודם להלואה דהא בטענו שניהם א"י פטור וכמ"ש המהרשד"ם והש"ך סי' ע"ה ס"ק ס"ח ובזה מיושב היטב מה שהקשו כלם דמאי פריך וליתני מודה ר"י באומר מנה לאביך בידי והאכלתיו פרס דמה קושיא דא"כ אימא סיפא ואם יש עדים ומה מועיל עדים והא המלוה חברו בעדים א"צ לפרעו בעדים ולפמ"ש א"ש דכל שיש עדים על ההלואה כל שטענו שניהם א"י אם פרעתני פשיטא דחייב דהוה כמו טענו בשטר שכתב המהרשד"ם שם דחייב וכמבואר סי' כ"ט ועש"ך שם. ומיהו בגוף קושית מעלתו ל"ק לפמ"ש למעלה דביורש א"י אם פרעתיך פטור דאין לו חזקת חיוב לגבי יורש וא"כ ספק מלוה ישינה הו"ל א"י אם פרעתיך דביורש פטור ועיין תומים סי' ע"ה ס"ק וא"ו ודו"ק: