שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל א׳ סימן נ״ג (י״א)

ובזה מיושב מה ששאלני אחד מלומדי למד מוויטקיב (ושמו לא ידעתי) דהא בב"ק קי"ח מוקי לה בלא תבעו ורישא בבא לצי"ש וא"כ לפ"ז סיפא ע"כ מיירי גם כן בלא תבעו ואפ"ה חייב בא"י אם פרעתיך והרי לא תבעו היינו שטוען שמא כמ"ש הש"ך בסי' ע"ו הרי אף דשניהם טוענים שמא חייב לצי"ש ולפמ"ש א"ש דכל סברת הש"ך דכיון דהמלוה צריך לדייק דשמא יטעון הלה ברי ולכך יש גם בטענת המלוה ריעותא ולפ"ז זהו לדידן דקי"ל ברי ושמא אין ברי עדיף וא"כ פשיטא דעכ"פ טענת הלוה לא גריעא מטענת המלוה אבל אם נימא דברי עדיף א"כ פשיטא דלאו טענה הוא דשכח אם פרעו דהרי פרע דייק ובפרט הי' לו לדקדק דדלמא יטעון הלה ברי ויתחייב וא"כ טענת הלוה גריעא ובפשיטות י"ל דלמאן דס"ל ברי עדיף פשיטא דבא"י אם פרעתיך אף שגם זה טוען שמא חייב והרי אם הי' טוען ברי הי' חייב אף בא"י אם הלויתני וא"כ זה עדיף חד דרגא ודו"ק. ובגוף דברי המהרשד"ם הי' נראה לפע"ד דבאמת לכאורה יש למלוה מיגו דהי' יכול לטעון ברי שלא נפרע דא"ל דא"י להעיז ולטעון ברי דהא הלוה טוען א"י וא"כ יכול זה להעיז כנגדו וא"ל דהא גם להיפך יש ללוה מיגו דז"א דנגד הלוה הוה העזה ומיגו להוציא נגד השטר אבל המלוה מסייעא שטרא ואינו מעיז וגם לא מוציא דבשטר אמרינן מיגו להוציא ועיין בסי' פ"ב בכללי המיגו אבל במלוה ע"פ ל"ש מיגו והו"ל מיגו להוציא והעזה ולפ"ז שם דמיירי בלא תבעו רק שזה א"ל א"י אם פרעתיך ואח"כ גם זה נסתפק א"כ לגבי הלוה ל"ש מיגו דהו"ל העזה דהא מתירא שמא יכחישהו המלוה אבל המלוה אינו מתירא שהרי לא התחיל לתבעו וא"כ כל שאמר לו א"י אם פרעתיך הי' יכול לטעון המלוה ברי שלא פרעו וא"כ מהראוי שיתחייב עכ"פ לצי"ש דניהו דפטור בד"א דהו"ל מיגו להוציא אבל לצי"ש חייב כנלפע"ד ע"ד הפלפול מיהו גוף הקושיא אינו כלל דלשון לא תבעו שבש"ס היינו שלא תבעו כלל וא"י כלל אם אולי לא לוה אבל כל שלוה יודע שלא פרעו וא"כ ל"ק כלל ודו"ק: