שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל א׳ סימן נ״ג (י׳)

ובזה י"ל דאם שניהם טוענים א"י אם פרעתיך דיהי' חייב מצד הדין דהא טענת הלוה אתרע והמלוה ל"ש לומר דלמה א"י דהא מפרע לא דייק ואף דהתוס' כתבו דבלא פוגם ל"ש דמפרע לא דייק במקום דבאמת טען שלא נפרע רק לתלות דלא דייק בזה כל דליכא פגם במקצת מה"ת לומר דלא דייק אבל כאן ששניהם טוענין א"י מהראוי לאוקמא אחזקת חיוב ולומר דמפרע לא דייק והפורע דייק. (שוב ראיתי במלמ"ל פ"ד משאלה ופקדון ה"א שהביא בשם מחנה אפרים שהמלוה צריך לדקדק טפי מהלוה ע"ש וצ"ע) אברא דבהרשד"ם והובא בש"ך סי' ע"ה ס"ק ס"ה מבואר להיפך שבד"א בודאי פטור רק לצי"ש נחלקו שם אך נראה דזה סברתם דעכ"פ מהראוי לומר דדייק דאל"כ יש לחוש דלמא הלוה יטעון ברי ואז יפטר בודאי במע"פ וא"כ יש ריעותא גדולה דלמה לא דייק המלוה ובזה מבואר היטב סברת המהרשד"ם דלכך בשטר בטוענים שניהם א"י חייב משום דשם א"צ המלוה לדקדק דאף אם יטעון ברי הא מחויב לשלם דשטרך בידי מה בעי וא"כ שוב לא הוה לי' לדקדק כ"כ ואף אם ישביענו אח"כ ישבע שא"י ונפטר משא"כ במלוה ע"פ אין ראיה מהמלוה דלא דייק דלמה לא ידקדק הא יכול הלוה לטעון ברי שפרע ויפטר ולכך לצי"ש חייב לשלם דעכ"פ טענת הלוה יש בו ריעותא אף דגם טענת המלוה רעוע מ"מ חייב עכ"פ לצי"ש והש"ך חולק וס"ל כיון דגם המלוה ריעא טענתי' פטור: