אמנם לפע"ד נראה בלא"ה להקשות כמו דאמרינן במכות דף ח' כיון דאם מצא חרוש אינו חורש לאו מצוה הוא הרי דלא מקרי מצוה כל דאם הי' מוצא הדבר מאיליו הי' כשר וה"נ כיון דאם נתכסה מאליו הי' פטור מלכסות ל"ש לומר דאתי עשה ודחי הל"ת ודמי להא דאמרו בכתובות מ"ם כיון דאלו אמרה לא בעינא מי איתא לעשה והיינו דהוה עשה קלישא וה"ה כאן כל דאם היתה נתכסה מאליו הי' פטור מן המצוה ל"ש דאתי עשה ודחי הל"ת וצ"ע. ולכאורה רציתי לומר דשפיר אתי עשה ודחי הל"ת וא"ל דאפשר בשיתכסה מאליו דבאמת הכתישה הו"ל מלאכה שאצל"ג דא"צ רק לכסות דם וא"כ כל שיתכסה מאליו שוב לא הוה מלאכה דא"צ רק בשביל המצוה והו"ל מלאכה שאצ"ל אך לכאורה הי' נ"ל דכיון דבאמת כותש כל העפר ויוכל להיות שלא יצטרך כ"כ להכיסוי וא"כ ישתמש בהמותר לשאר צרכיו דצריך לעפר כתוש וישתמש בה בהמותר מה שא"צ מיהו ז"א דל"ח כ"כ לשמא ישתמש בהמותר וגם אם הי' מקלעי לי' כמה צפרים הי' חזי לי' שוב הו"ל עשה דוחה ל"ת ודו"ק:
שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל א׳ סימן נ״ב (ט׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא תנינא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.