שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל א׳ סימן נ״ב (ח׳)

ובגוף הענין דאתי עשה דכיסוי ודחי ל"ת קשה טובא לפע"ד דהא אמרו במנחות דף ע"ב נקצר שלא כמצותו פסול דאי ס"ד כשר אמאי דחי שבת נקצריה מאתמול ולפ"ז למה ידחה הכיסוי הא אפשר למכסי מאתמול דהיינו עפר תיחוח למטה דניהו דזה ל"ש לומר דישחוט מאתמול ויכסה דהתורה התירה אוכל נפש וא"צ שישחט מאתמול דלמא מכמר בשרא אבל עכ"פ אם לא הכין עפר תיחוח למטה מאתמול ודאי אסור דזה ודאי הי' אפשר לו מאתמול שיזמין כל הבקעה ובכה"ג ל"ש דידחה עשה ול"ת ולפ"ז צ"ל דבאמת לא מיירי הש"ס מעפר תיחוח למטה רק למעלה דבזה שייך דאתי עשה ודחי ל"ת. ובזה י"ל הא דפריך הש"ס שם ולכסייה כדר"י ופירש"י והתוס' שם דעל הסיפא קפריך ולא על הרישא והדבר תמוה דאמאי לא פריך באמת מרישא ועי' פ"י ולפמ"ש א"ש דרישא הי' מקום לומר דלכך אין שוחטין דמיירי שלא הזמין עפר תיחוח למטה וע"ז ל"ש לומר דאתי עשה ודחי ל"ת דהא אפשר מאתמול ולכך פריך מסיפא דכל דשחטו כבר דאין מכסין את דמו א"כ ע"כ מיירי שהי' לו כבר עפר דאל"כ מה יעשה כעת בעפר למטה וגם אם אין לו למטה א"צ לכסות למטה ואף דבדם הניתז ושעל הסכין צריך לגרור ולכסות ועיין בהגהות מהר"ם מטיקטין ברי"ף דשאני התם שבעינן שיהי' רישומו ניכר הא לא"ה כל שראוי לבילה אין הבילה מעכבת בו ע"ש ואני כתבתי דיש לו ראיה ממ"ש התוס' בחולין דף פ"ג ע"ב ד"ה שחט ע"ש מה שהקשו ולפמ"ש בדם חי' ובהמה כל שרישומו ניכר א"צ לגרור ולכסות כל דהיה ראוי ואף דבש"ע מבואר ס"ז דשחט ולא הי' לו עפר תיחוח צריך לגרור הדם היינו לכתחלה מהיות טוב אבל פשיטא דביו"ט שיש איסור א"צ וא"כ שפיר מקשה ואם איתא לכסייה כדר"י אמנם אחר העוין ז"א דבאמת מיירי בספק וא"כ ל"ש דאתי עשה ודחי ל"ת ואז דלא הי' ראוי לבילה דהא הוה ספק ולא ראוי לכיסוי ובכה"ג שוב צריך לגרור הדם ודו"ק אמנם לפע"ד קשה גם על הכיסוי למעלה היאך שייך דאתי עשה ודחי ל"ת דע"כ לא אמרינן דאתי עשה ודחי ל"ת רק בדבר שהמצוה ע"ז רמיא לעשות וא"א להמלט ממנו ולפ"ז זהו כל המצות אבל מצות כיסוי דכל שכסהו הרוח פטור מלכסות וגם אפשר לקבלו בבגד או בכלי דפשיטא דאף דאסור מדרבנן לקבל בכלי בכ"ז העשה אפשר לקיים ולא דחי בכה"ג ועיין בפ"י שהאריך בזה: