שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל א׳ סימן נ״ב (י״ח)

והנה הר"ת כתב דקושית הש"ס הוא מחרישה דכלאים דליכא אלא לאו גרידא וכגון שאם הי' הולך ומבקש עפר אחר הי' הדם נבלע בקרקע וע"ז הקשה החריף הנ"ל דמאי קושיא הא משכחת לה בכגון שלא יהי' הדם נבלע בקרקע ולא ידחה ולק"מ כמ"ש התוס' ד"ה אחרישה ועיקר קושית הש"ס דהיאך קתני סתמא דחייב הא משכחת דיהי' חזי לכיסוי ד"צ אמנם גוף דברי התוס' לכאורה תמוהים דא"כ בכל כלאים דעלמא לא ילקה דחזי לכיסוי דם ציפור וכבר העיר בזה בסי' תצ"ח בתשובת בנו אבל ל"ק דבאמת באיסורים דעלמא ל"ש הואיל ואטו אם יוכל לעשות איזה דבר היתר יהי' מותר לו לעשות באיסור ע"י הואיל וז"א רק כאן ביו"ט דהתורה התירה א"נ וניהי דכאן הוי עשה ול"ת מ"מ עכ"פ יותר טוב שיעשה בזה איזה צורך ליו"ט ולא יהי' כ"כ האיסור חמור ולזה שייך הואיל למפטר גם בכלאים ומה שהקשה החריף הנ"ל לפמ"ש התוס' דהואיל ל"ש לא אמרינן א"כ ג"כ עכ"פ ל"ש שיעבור על ל"ת ול"ש הואיל ולפענ"ד לפמ"ש לעיל בכוונת הריב"א א"ש וגם לפמ"ש הט"א בחגיגה הנ"ל מתורת מתוך ג"כ א"ש ודו"ק כי קצרתי כדרך שמקצרין בחוה"מ. וראיתי להפ"י שהקשה בהא דאמרו יבא עשה וידחה ל"ת הא אפשר לקיים שניהם ויכסה בלילה ובמחכ"ת לא ראה דברי הרשב"א דזה לא מקרי אפשר לקיים שניהם וגם מה שהאריך הפ"י דעשה דוחה ל"ת מ"מ יש איסור אף שנסתייע מלשון רש"י באמת אני הרגשתי בזה וישבתי דברי רש"י דבאמת הוה עשה ע"י פשיעה כמ"ש אחרונים אך כיון דעפ"י הרוב ל"צ כתישה שוב לא הוה פשיעה כ"כ ודו"ק שזה מכוון בלשון רש"י. והנה בהא דאמרו והוא שיש לו דקר נעוץ נתקשיתי א"כ מה לשון שיחפור בדקר ויכסה ואמרתי דמזה ראיה למ"ש הב"י סי' תצ"ח דאף שיש כמה דקירות מ"מ מותר והב"י לא מצא סייעתא לזה ולפע"ד הדבר מבואר כמ"ש: