שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל א׳ סימן נ״ב (י״ז)

והנה לישב קושית התוס' על הרשב"ם נלפע"ד דלפמ"ש התוס' בשבת ק"ו ד"ה חוץ דבעינן לר"י שהתיקון יבא באותו שעה שמקלקל והקורע ע"מ לתפור ומוחק ע"מ לכתוב דחייב אף שבשעת הקלקול אינו בא התיקון היינו משום דהקלקול גורם תיקונן יותר טוב לבסוף ותיקון גמור הוא שא"י לעשות התיקון אלא ע"י קלקול לפ"ז בחופר גומא וא"צ אלא לעפרה דבאמת הוא מקלקל כעת רק שבשעה שמקלקל בא לו התיקון אח"כ לבסוף יותר וא"א לתקן בלי הקלקול לפ"ז כיון דבאמת הוי משאצל"ג רק לר"י מלשאצל"ג חייב אם אינו מקלקל לפ"ז זה דוקא בעלמא שהתיקון בא תיכף א"כ הוה מלאכה גמורה אבל כאן הוא צריך לעפר לכסות ובזה לא עשה שום איסור ובגומא הוי משאצל"ג ומקלקל רק שאח"כ יתוקן בזה גם לר"י פטור דבהמלאכה שעושה איסור הוא מלשאצל"ג ובכה"ג גם ר"י מודה דאף שהקלקול רב על התיקון כיון דבשעת עשיית המלאכה הוא מלשאצל"ג ומקלקל פטור. ובלא"ה נראה כיון דמלשאצל"ג דפוטר ר"ש הוא משום דמלאכת מחשבת אסרה תורה או חכמים עכ"פ ועין תוס' שבת דף מ"ב ד"ה אפילו דבמ"ש ימתקו דברי התוס' היטב ולפ"ז כיון דכבר עבר ועשה החרישה א"כ אם נימא דיכסה שוב יהיה משאצל"ג ועכ"פ לא יהי' מלאכה גמורה ודו"ק היטב ולכך אם יצטרך לכתוש ויעבור על עשה ול"ת דכתישה זה ודאי אסור לו לעשות. עוד נראה דכיון דהי' כאן כלאים בכרם וגם מוקדשין ועכ"פ אסור להנות ממנו א"כ שוב לא הוי תיקון דהרי אסור להנות מזה א"כ שוב הו"ל מקלקל ומשאצל"ג דגם ר"י מודה דפטור ובמ"ש יתישב היטב קושית דו"ז הגאון בישוע"י סי' תפ"ה באו"ח ובנו אחריו סי' תצ"ח בהא דאמרו במכות דף כ"ג וליתני שבועה שלא אחרוש ביו"ט ומשני דמושבע ועומד מהר סיני ופריך וליתני שבועה שלא אחרוש בחול וביו"ט והיינו דחל בכולל וע"ז הקשה דגם בנשבע על יו"ט לבד ג"כ חל בכולל דהרי בשדה שאינה מתונתא חזי לכד"צ א"כ חל בכולל גם המתונתא ולפמ"ש א"ש דבאמת לכתחלה שיחרוש זה אסור דבאמת הוא עשה ול"ת רק דאם עבר וחרש אמרינן לי' שיכסה כדי שיקל באיסורו וכמ"ש בין לשיטת הריב"א ובין לשיטת הרשב"ם אבל השבועה א"א לחול דהא אסור לו לחרוש אף לכסות דם ציפור ודו"ק היטב: