שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל א׳ סימן נ״ב (ט״ז)

והנה הרשב"ם כתב דהוי משאצל"ג והתוס' הקשו עליו דדוקא בבית מקלקל הוא ולא בשדה ובארעא דיליה וטרם יהי' כל שיח אבאר דברי התוס' דלכאורה תמוה דבחגיגה דף יו"ד שרמזו שם מבואר להיפך דלר"ש דס"ל משאצל"ג פטור אף במתקן פטור רק לר"י בעי שיהי' מקלקל וצ"ל דהתוס' שכתבו וקשה לר"י אין כוונתם לר"י בעל התוס' רק דלד' יהודה התנא קשה מיהו ג"ז לא יתכן דא"כ גם בארעא דחברי' חייב לר"י דס"ל מלשאצל"ג חייב ועיין שבת ק"ג ובתוס' שם ד"ה בארעא דחברי' וצ"ל דס"ל להתוס' דבמקלקל גם משאצל"ג גם ר"י מודה וז"ש כדמוכח פ"ק דחגיגה והיינו גם ר"י מודה במקלקל ובמשאצל"ג אמנם עדיין קשה דלפע"ד נראה דאף דמשאצל"ג פטור לר"ש וכן לר"י במקלקל ובמלשאצל"ג זה דוקא על ל"ת דאינו עובר דאין שם מלאכה ע"ז וכדאמרו בחגיגה שם דמלאכת מחשבת אסרה תורה אבל מ"מ העשה דשביתה לא קיים דהרי לא שבת וא"כ נשאר העשה וצ"ל דגם הרשב"ם ס"ל כפי' הריב"א דקושית הש"ס דלמה ילקה דעכ"פ הל"ת אינו. ובזה מיושב מה שקשה לשיטת הריב"א מאי פריך וכתישה ביו"ט מי שרי ולפמ"ש הריב"א דעכ"פ הל"ת דוחה שוב אינו לוקה ועיין פ"י ולפמ"ש א"ש דדוקא במה שעבר כבר וחרש ע"ז שפיר פריך דחזי לכד"צ דעכ"פ יתקן קצת הלאו אבל על הכתישה שצריך לעבור על עשה ול"ת זה לא אמרינן דיעבור דהא באמת יש העשה ול"ת: