שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל א׳ סימן נ״ב (ט״ו)

והנה התוס' בפסחים מ"ז ד"ה כתישה הקשו דיו"ט הוי עשה ל"ת והנה הריב"א בתוס' חולין דף קמ"א כתב דהל"ת עכ"פ דוחה ולא נשאר רק עשה ואינו לוקה ע"ש והקשה אותי החריף מוה' אברהם נכד דו"ז בעל ים התלמוד דהא הרשב"א בשבת דף כ"ד כתב דאף דיכול להניח הדם עד הלילה ולכסות מ"מ לא מקרי אפשר לקיים שניהם דכעת ביו"ט א"א לקיים שניהם ע"ש ולפ"ז זהו אם הי' דוחה לגמרי אבל כיון דנשאר עשה ואין עשה דוחה עשה שוב גם הל"ת לא דחי דהא כעת א"א לקיים אף שידחה הל"ת ובכה"ג מהראוי דלא דחי דהא אפשר לקיים שניהם ולהניח עד הלילה ויפה הקשה והנלפע"ד דהנה בלא"ה תימה מאי ענין הואיל לכאן דהא כל ענין הואיל הוא רק שיהי' בזה א"נ ומכ"ש לפמ"ש בט"א בא"מ חגיגה ח"י דענין הואיל כאן הוא רק מתורת מתוך והרי כאן מותר לאכול אף שלא יכסה וע' מג"א סי' תצ"ח ס"ק ל"ט א"כ למה יעשה איסור הא בלא"ה יהי' א"נ והכיסוי אינו מתקן לא"נ והוא תימה לפע"ד אמנם נראה דבאמת בלא"ה צ"ב סברת הריב"א דהא הוי מה"ב כמ"ש הנו"ב סוף מהדו"ק אך נראה דהכי כוונת הריב"א כיון דזה כבר חרש ועבר על עשה ול"ת ואם יכסה בו ד"צ עכ"פ יעשה בו צ"ק א"כ כל שכבר עבר ועשה החרישה מוטב שנאמר לו שיכסה ויהי' עכ"פ צ"ק בזה ולא יעבור כ"כ על ל"ת ויהי' כן ל"ת הנתל"ע שיוכל קצת לתקן הל"ת ובזה לפע"ד מודו כ"ע דיכסה אף שיהי' מה"ב וז"ב ול"ק כל הקושיות על הריב"א ובזה מיושב גם קושית השה"מ פ"ג מנדרים מה שהקשה על הריב"א מב"מ דף ל"ב ומכמה מקומות ודו"ק וגם קושית התוס' בחולין שם מיושב בזה ודו"ק: