שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל א׳ סימן נ״ב (י״ב)

ועוד תימה דגדולה מזו פריך הש"ס בפסחים דף מ"ז דאי נימא הואיל אחרישה לא לחייב הואיל וחזי לכיסוי דם צפור ומה קושיא הא אפשר למחרש מאתמול אמת דלפירוש הריב"ם ניחא דפריך דהו"ל מלאכה שאצל"ג אבל כתישה הוה צריך לגופה ע"ש ול"ק אבל פשטת הלשון וגם לפי מה שהביאו בתוס' שם שיטת ר"ת קשה גם לפירוש הריב"ם שהובא בתוס' חולין קי"א קשה ע"ש ולכאורה רציתי לומר דשם כיון דחרש בשביעית וא"כ ל"ש לומר שהי' לו לחרוש מאתמול דמאתמול הי' עובר משום שביעית אבל עכשיו עכ"פ צריך לכיסוי וקיל האיסור עכ"פ ובכה"ג ודאי דחי ובזה מיושב היטב הא דפריך וכתישה ביו"ט מי שרי והקשו בתוס' דהא הוה כמו חרישה ושייך הואיל ולפמ"ש א"ש דכיון דהי' יכול לכתוש רגבים מאתמול ולא הי' עובר משום חרישה שוב על הכתישה שפיר חייב משא"כ על החרישה שפיר פריך דכל דלא אפשר לכסות בלתי חרישה שוב לא הי' יכול לעשות מאתמול ודו"ק היטב הנה אף שניתן להאמר אבל מ"מ פשטת הענין תמוה מאד וע"כ דברי השטמ"ק צע"ג לפע"ד ואי תימא דהרי אמר רב' שחט צפור מעיו"ט לא יכסנו ביו"ט משמע דאם שחט ביו"ט מותר לכסות ולא אמרינן דהי' אפשר מאתמול ומיהו אין קושיא דבאמת מיירי בעפר תחוח ובדקר נעוץ ואפ"ה כל שאפשר מאתמול לא שרי ביו"ט וא"כ אין ראיה במקום שאפשר לקיים מאתמול אם לא דחי העשה דלפי המסקנא באמת הו"ל עשה ול"ת ולא דחי אבל עכ"פ קשה מה שהקשיתי: