שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל א׳ סימן נ״ב (י״א)

ובזה יש לישב הא דפריך א"ה מאי אריא ספק אפילו ודאי נמי והקשו בתוס' מה לשון א"ה ולפמ"ש א"ש די"ל דגם בדקר נעוץ רק משום עשה דוחה ל"ת אתינן עלה וכמ"ש הט"ז סי' תצ"ח ס"ק י"ב ואף שדבריו תמוהים עכ"פ לס"ד יש מקום לומר כן ולכך בודאי מותר דאתי עשה ודחי ל"ת משא"כ בספק אבל על ר"י מקשה שפיר דמה נ"מ בין ודאי לספק דניהו דלא הכניס עפר אבל עכ"פ יש לו עפר שאינו מוכן ול"ש לומר דעשה דוחה ל"ת גם בודאי דהא בעי שיעשה מעשה וכאן הי' יכול לעשות מעשה וא"ל דאף שלא הכין ועשה מעשה והו"ל מוקצה מ"מ דחי עשה הל"ת ז"א דכל שהי' אפשר לעשות מאתמול תקנה שיכין העפר ודאי לא שרי דבשלמא דקר נעוץ ואפר כירה ל"ש שיעשה מאתמול דאפשר דלא ידע שיצטרך לשחוט דבר הצריך לכיסוי אבל העפר שיהי' מוכן לכל צרכיו שייך לומר דהי' יכול להכין מאתמול ואם הי' מכין לכל צרכיו לא הי' צריך לעשות מעשה להכין במעשה כמ"ש ודו"ק. וראיתי בשטמ"ק שכתב דגם לרבא דל"ל יו"ט עשה ול"ת אפ"ה לא מצי דחי כסוי ל"ת דיו"ט דהו"ל מכשירי אוכל נפש שיכול לעשות מעיו"ט וע"ז תמה בשטמ"ק דמה ענין זה לעשה דחי ל"ת דכל דהוה מ"ע דחי ל"ת והך דרשא לא מתאמרא רק במכשירי אוכל נפש ולא לענין עשה וע"ז כתב השטמ"ק דהכוונה היא דכמו דדרשינן הוא ולא מכשיריו ומטעם שיכול לעשות מאתמול כן לענין עשה דכיסוי כל שיכול להדק מבעוד יום לא דחי הל"ת ולפע"ד תימה דבאמת אף שהי' יכול לעשות מאתמול מ"מ דחי העשה הל"ת כל דהוה בעידנא ומה ענינו למכשירי אוכל נפש ואף דאמרו במנחות כיון שנקצר שלא כמצותו כשר אמאי דחי שבת היינו דיכול לעשות מאתמול אבל מ"מ כיון דשרי לשחוט ביו"ט ולא מחייב לשחוט מאתמול ל"ש לומר זה דאפשר לכסות שיכתוש הרגבים מאתמול דדלמא מאתמול לא הי' רוצה לשחוט כלל דבר הצריך לכיסוי ולמה לא ידחה וצ"ע בזה: