שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל א׳ סימן נ״ב (י׳)

ולכאורה צ"ב דהאיך מותר לכסות בעפר שהכניס לביתו והא באמת בעינן מעשה שעושה זאת לשבת ורק דבעפר דא"א למעבד בי' מעשה ל"צ מעשה וכדאמרו בשבת דף נון וכן קי"ל בסי' ש"ח ולפ"ז כאן לענין כיסוי דם דהי' יכול לעשות מעשה שיכתוש הרגבים ויהי' מוכח דעושה לצורך כיסוי א"כ ל"מ שוב המחשבה והיא הערה גדולה אמנם נראה דכל דעשה דוחה ל"ת שוב ל"צ לעשות המעשה דהא העשה דוחה ל"ת ויכול לכסותו ולכתוש אברא דלפ"ז בספק דא"א שידחה העשה דספק הוא שוב א"א לכסות דצריך מחשבה אמנם נראה כיון דר"י אמר דמכניס אדם מלא קופתו עפר ועושה בו כל צרכיו א"כ לשאר דברים מוכן אף בשלא כתש א"כ ל"ש לומר דהיה צריך לעשות מעשה דז"א דבאמת י"ל דהכינו לשאר דברים ורק שמ"מ מותר לטלטלו לכיסוי וא"כ אף בספק נמי. ובזה מיושב הא דפריך ולכסייה כדר"י והקשו כלם דאמאי לא פריך מהברייתא דהכניס עפר לגינתו ולפמ"ש א"ש דבאמת כל שצריך לכתוש שוב אסור לכסות בו דהי' לו לעשות מאתמול מעשה המוכיח שמכין בשביל זה וכמבואר בסי' ש"ח סכ"א אבל לר"י דאמר שמותר לעשות כל צרכיו שפיר קשה: