שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל א׳ סימן נ״א (ז׳)

והנה ביום ט"ו ד' וישלח למדתי חולין דף ה' גבי הא דלמד ר' ענן מאחאב דמומר לע"ז כשר לאכול משחיטתו כתבו בשם הריטב"א דאחאב דוקא ודומיא דידיה שהיו מאמין בתורת משה ובד' רק שהיו נמשך אחר נביאי הבעל שסבר שיש לו תועלת בהם להמשיך כח מכחות העליונים אבל מומר לע"ז לגמרי פשיטא דאין מותר לאכול משחיטתו ומכ"ש דאין מקבלין והנה אף שלא ראיתי בריטב"א הנדפס (אפשר שנשמט מפני המוראה) ולפ"ז שוב עכ"פ לא גרע מעובד ע"ז בשיתוף ולפ"ז יקשה לשיטת הרמב"ם דטעם של שחיטת עכו"ם היא משום שכתיב וקרא לך ואכלת מזבחו ולפ"ז גם מומר שדינו כנכרי והרי נכרי גופא בשיתוף אינו מצווה וא"כ מכ"ש מומר לע"ז בשיתוף דלא נאסר כל שהוא בשיתוף ולשיטת הרא"ש משום דאינו בר זביחה ה"ה מומר לע"ז דאינו בר זביחה אבל לשיטת הרמב"ם קשה מיהו לפמ"ש הרמב"ם דגדר גדול גדרו בדבר וביארתי בתשובה דהוא מה"ת רק שהוא מתורת סייג א"כ גם נכרי העובד בשיתוף ג"כ לא עדיף מגר תושב דכופר בע"ז מ"מ גדר גדול גדרו וה"ה בזה ובזה י"ל מה דק"ל לפי מה דלא קי"ל כרב ענן א"כ למה לא דחו ראיית ר"ע ולפמ"ש י"ל דבאמת לשיטת הרמב"ם אם נימא דגדר גדול אינו רק מדרבנן כמ"ש הרבה פוסקים א"כ אין ראיה מאחאב. והנה בהא דאמרו דלמא זבח אחאב וגברי' אכל אחאב וגברי' זבח יהושפט וגברי' אכל יהושפט וגברי' ומשני דלא הוה מפליג נפשיה כולי האי. וק"ל כיון דע"כ יש כאן ספק אם אולי הוא מזבח יהושפט וגבריו וגם עובדי' הי' ירא אלקים ואם כן הוה ספק ומה"ת לקולא לשיטת הרמב"ם וא"כ לכך הי' יהושפט אוכל וצ"ל כיון דאתחזיק איסור דבהמה בחייה בחזקת איסור וכל שספק אם זבח מומר לע"ז ושחיטתו נבלה שוב אוקמינן על חזקת איסור הקדום ול"ש ספק לקולא והנה ריש פ"ב דחגיגה אמרו אלא הני לרבות את הנכרים שמוזהרים על ברכת השם וע"ז כישראל ובט"א שם הקשה הא ל"ל קרא הא נ"ל מויצו ד' אלקים על האדם ולפמ"ש א"ש דנ"מ לענין שיתוף דנצטוו שיהי' כישראל דנצטוו על השיתוף ודו"ק: