שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל א׳ סימן נ׳ (ז׳)

והנה בהיותי בענין זה אמרתי לכתוב מה שהשבתי להרב המאוה"ג מו"ה נתן אשכנזי אבד"ק פאטיק נ"י מה שכתב להקשות על דברי הר"ן שכתב בסוגיא זו דאיך נאמן ליתן גט הא הוה דבר שבערוה ואין ע"א נאמן וע"ז כתב דכאן נעמידה בחזקתה ובכה"ג ל"ש דאין דבר שבערוה פחות משנים וע"ז הקשה דמשמע דכל שאינו מוציא מחזקה ל"ש אין דבר שבערוה פחות משנים והרי בפ' התקבל גבי מי ששלח שליח לקדש אשה ומת השליח בדרך דאסור בכל הנשים שדעת הרמב"ן דאסור מה"ת וע"ז הקשה הר"ן דא"כ אף שאמרו הקרובות שלא נתקדשו היאך מועיל הא הו"ל דבר שבערוה והרי גם שם לא אתחזיק איסורא ואפ"ה אין ע"א נאמן בדבר שבערוה והביא שגם המקנה הרגיש בזה וע"ז רצה לישב דלפמ"ש הרמב"ן הובא בקצה"ח סי' למ"ד דע"א פסול מגזה"כ אף משה רבינו שודאי לא משקר ולפ"ז יש לחלק כמ"ש הראב"ד דבע"ד אינו בגדר עד ושייך לומר פלגינן דיבורא וה"ה בזה כל שאומר אני קדשתיה ומהימן משום דא"א חוטא ולא לו והוה בע"ד ובבע"ד ל"ש לומר דאין דבר שבערוה פחות משנים ע"ש ובזה רצה לחדש דאשה האומרת מת בעלי דנאמנת מה"ת דבע"ד נאמן והאריך הרבה בזה ואני אומר דיסוד דבריו תמוהים דא"כ אמאי בקידושין ל"מ אף כשהוא והיא מודים ומטעם דיליף דבר דבר מממון והרי בע"ד מהימן ולדבריו אם יאמר זינתה אשתי נאמן דהוה בע"ד ובע"ד נאמן ולדבריו היאך יליף דע"א נאמן באיסורין משום דאל"כ אין לך מי שמאכסן אכסנאי והרי שם הוה בע"ד אלא ודאי אדרבא בע"ד מגרע גרע דהוה נוגע קצת ובאמת דבר שבערוה דאין פחות משנים הוא אף דהדבר אמת מ"מ התורה אמרה דבעינן שנים ומה ענין שיהיה נאמן בע"ד כשנים דאטו אם הוא בע"ד הוא כשנים הא סוף סוף שנים לא הוה וגוף קושיתו על הר"ן אינני רואה שום קושיא ואף שכתב בשם המקנה ויגעתי ומצאתי שבקו"א סי' ל"ה הקשה כן אבל לא ידעתי קושיתו דמ"ש דבקרובות לא אתחזיק איסורא לפע"ד עכ"פ קבוע דרבנן מקרי שהרי אשה אחת נתקדשה וא"כ אף שאינו ניכר האיסור עכ"פ הוה קבוע דרבנן ועיין נזיר דף י"ב וא"כ שוב מקרי אתחזיק איסורא ודברי הר"ן בקידושין כוונה אחרת יש בהם דהנה שם אביה אמר דנתקדשה וא"י למי וא"כ האשה נתחזקה באיסור אשת איש והעד אינו מוציאה מחזקתה דהרי לא אתחזקה לאיש פרטי רק לאחד מהעולם וא"כ מה שאומר שנתקדשה לו לא הוציאה מחזקתה שהרי אסורה גם היום על כל העולם ואינו רק מברר המיעוט מתוך הרוב ובזה נאמן אליבא דכ"ע כמ"ש הפ"י שם ובק"א וא"כ ל"ש בזה דבר שבערוה דדוקא היכא שע"י עדותו מוציאתו מן הערוה או שמשים אותה בכלל דבר שבערוה צריך שנים וכאן הרי כבר אסורה והוא אינו רק מברר למי נתחזקה באיסור א"א וע"ז נאמן ליתן גט וכל שניתן גט מותרת לכ"ע והי' נאמן כשנים והו"ל כמו שהוחזק איסור דגם ע"י ע"א מועיל וכמ"ש ודו"ק משא"כ בהך דקרובות אומרות שלא נתקדשו והרי עד עכשיו הי' כלם בכלל האיסור והם רוצים להוציא עצמם מן הכלל וצריך שני עדים בדבר שבערוה וז"ב כשמש: