שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל א׳ סימן נ׳ (ו׳)

ובזה יש לישב הא דאמרו בדף ס"ה ותסברא ע"א בהכחשה מי מהימן ופרש"י דאיכא חד סהדא דמכחשי ע"ש והקשה במקנה הא כיון דסגי בע"א א"כ עכ"פ איכא ע"א ממנ"פ על הקידושין ולפמ"ש י"ל דכאן פסולין שניהם דשניהם מכחישין זא"ז בגוף הקידושין דלשיטת הש"ך בסי' ל"א פסולין אף לעדות אחרת וכאן ל"ש לומר דהוא דיבור אחר דעכ"פ לאותן שני אנשים נתכחשו ולא נתקדשה האשה לאחת מהם ופסולין. וע"ד הפלפול נראה בישוב קושית המקנה הנ"ל דהנה הפ"י הקשה בהא דאמרו שם המקדש בע"א חוששין לקידושיו דאמאי לא נימא דיצטרף גם המקדש בעצמו ונימא פ"ד ואינו נאמן שקדשה אבל להיות היא מקודשת שתצרך גט תרוייהו מסהדי דלאו פנויה היא ע"ש והנראה בזה דבר חדש דאם נימא דאין חוששין לקידושי ע"א ממילא לא מצטרף גם עם הבע"ד ומטעם דהרי כבר נודע מ"ש התוס' בקידושין דף נ"א דכל דמחמת הקידושין א"מ לביאה זה מקרי א"מ לביאה ולא הוה קידושין וא"כ כאן הקידושין א"מ לביאה שלא הי' רק ע"א והבע"ד א"י להצטרף רק לענין שתצטרך גט ואף לאביי וכוותי' קי"ל דקידושין שא"מ לביאה הוה קידושין היינו דוקא באם לא בירר באמת איזה מקדש אבל שנימא דיהיו חלין הקידושין רק לענין זה דתצטרך גט פשיטא דגם אביי מודה וכמ"ש בזה בתשובה אחרת ולפ"ז לכך לא אמרינן פ"ד ותצטרך גט וז"ב ומעתה שפיר מקשה והוה ע"א בהכחשה וא"ל שנאמנים עכ"פ שנתקדשה דז"א דע"כ צריכין לסלק עדותן ולומר שעיקר עדותן לא היה רק שנתקדשה ולא ידעו למי ובכה"ג הוה קידושין שא"מ לביאה ובזה מיושב מ"ש רש"י דהוה הכחשת עד ולא כתב שהוה הכחשת בע"ד וכבר תמה בזה מורמ"פ בתשובה ולפמ"ש א"ש דלענין הכחשת האשה יש שני עדים שנתקדשה עכ"פ וכל אחד אומר שנתקדשה קדושין המ"ל ולכך פריך דשניהם מכחישים עצמם וא"כ לא נשאר רק שאומרים שנתקדשה הוה קידושין שאמ"ל ודו"ק היטב: