שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל א׳ סימן נ׳ (י׳)

והנה בהא דאמרו כי המני' רחמנא לאב לאיסורא אבל לקטלא לא המני' והקשה הפ"י הא איסור בע"א הוחזק וכ"כ בזה כמה ענינים וכעת נ"ל דהנה טעמו של רבינו נלפע"ד דהדבר פשוט דכל הטעם דאין ע"א נאמן לעונשין ולממון משום דלע"א לא האמינה תורה כ"כ מחששה שמא משקר ולפ"ז כל שלאיסור נאמן כשנים ושוב אין חשש דמשקר לכך עונשין וסוקלין על ידו כיון דהדבר ברור שהוא אמת וע"א הלז הוא כשנים וז"ב ולפ"ז קרוב דפסול אפילו שנים קרובים אף משה ואהרן דודאי לא משקרי ואפ"ה לא מהמני מגזה"כ א"כ אב שאומר קדשתי את בתי דמלבד דהוא רק ע"א הוא קרוב וא"כ ניהו דלענין איסור האמינו התורה אבל מ"מ לסקול אינו נאמן ומה בכך דנעשה כשנים הא גם שנים אם הי' קרובים אינן נאמנים וא"כ אדרבא מה דנאמן לומר קידשתי זהו חידוש ואין לך בו אלא חידושו ולסקול אינו נאמן וז"ב כשמש ובזה מיושב היטב קושית התוס' שהקשו דאיך יפרנס קרא דכתיב במוש"ר וסקלוה הא שם כתיב את בתי נתתי לאיש וא"כ מבואר דלסקול גם כן נאמן ולפמ"ש י"ל דשם לענין מה שמעיד על האיש הלז שקדש בתו לזה נאמן כשנים דניהו דלענין בתו אין נאמן לסקול אבל לגבי האיש שקידש התורה האמינו וכיון שנאמן כשנים ממילא נאמן גם לענין סקילה אבל כאן דאינו מעיד רק לענין בתו דא"י למי נתקדשה שפיר לענין סקילה אינו נאמן אבל באומר קדשתי את בתי לפלוני לגבי פלוני לא נעשה קרוב רק עפ"י עדותו ושוב הוחזק האיסור על ידו ודו"ק היטב: