שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל א׳ סימן מ״ז (ח׳)

אמנם בעיקר קושית התוס' נלפע"ד דבר חדש דבאמת בגוף הענין דשאלו בגמרא מפני מה תקנו זמן בגיטין כתב רש"י כיון דלאו שטרא דגוביינא הוא וכתבו הפ"י והמפרשים דאף דע"י גט גובה עיקר כתובתה מ"מ א"צ לגט ותגבה ע"י תנאי ב"ד ע"ש ולפ"ז נ"ל דבר חדש דהנה בהא דאבעיא לן אי עדים אכולה מלתא קמסהדו הקשו התוס' מהא דג"פ דכותבין סי' והא עדים לאו אכולה מלתא קמסהדי וכתבו דמה דצורך לגוף השטר ע"ז ודאי מסהדי ולפ"ז גם כאן נימא דחשו דאם נימא דלאו אכלה מלתא קמסהדי א"כ יש לחוש שמא יכתוב זמן מוקדם והעדים לא יראו כלל הזמן כיון דא"צ זמן כלל ולא אכפת להו אם הוא מוקדם או מאוחר וא"כ יכתוב זמן אח"כ או בשעת מעשה והעדים לא יעיינו ע"ז וכאשר תוציא אח"כ הגט עם הזמן בודאי לא נוכל להרג' דבאמת כיון שנראה זמן בגט מה"ת לומר דהקדים הזמן ועדיין לא עיינו ובאמת יש לחוש כיון דא"צ זמן שוב לא עיינו והוה מוקדם וכעין זה כתבו בתוס' ב"מ דף וא"ו דחיישינן לספק מ"י וכשהוא חשוד לא תלינן בסמ"י דכל שאנו רואין חשוד בודאי אנן לא תלינן בספק מ"י משא"כ כשלא ידענו אם הוא חשוד וה"ה כאן להיפך כל שכתוב זמן בגט בודאי לא נחוש שמא לא עיינו העדים זה ודאי ל"ח אבל מ"מ שפיר תקנו חז"ל דיצטרך זמן דאם נצטרך זמן שוב יעיינו העדים ובזה מיושב מה דאמרו אהני דלכתחלה לא תנשא והיינו כיון דכבר תיקנו זמן א"כ שוב נעמידה בחזקת א"א ובזה י"ל בגזייה לזמן ולישב קושית התוס' על רש"י ע"ש ודו"ק ולפ"ז שם בדף כ"ו דפריך הש"ס אמאי מוקדם פסול דהיינו דהסופר צריך שיניח מקום הזמן שפיר מקשה דארוסה דלית פירי מא"ל דא"ל דבארוסה שייך חשש זנות דז"א דבאמת נעמידה על חזקת א"א וא"ל דיכתוב זמן מוקדם דז"א דבאמת אם הוא מוקדם לא יחתמו עדים כיון דבאמת צריך זמן רק דמוקדם כהאי לא פסול א"כ שוב ליכא חשש ועפ"י שם נתבנן כי קצרתי: