והנה לעיל תמהתי דלמה לא משני התוס' דלאו דמחזיר גרושתו מיירי בארוסה אבל לק"מ דהקרא דכתב כי מצא בה ערות דבר ע"ז אמר לאו דמחזיר גרושתו וא"כ שפיר מקשה התוס' דאותו קרא ודאי בנשואה מיירי ובמקום דשייך ערוה דבר וז"ב ועכ"פ מיושב בזה מה דהקשו מהא דאסר הכתוב אשה גרושה מאישה לכה"ד וכן גרושה דמותרת לאכול בתרומה כשאין לה זרע והא לב"ש הוא זונה ולפמ"ש י"ל דשם מיירי בארוסה ובחידושי אמרתי בזה עפמ"ש הלבוש בשו"ת מהר"ם לובלין בהגט שכ"מ דהי' קשה לו מנ"ל דמותר לגרש והוה גט כל שאינה מגרשה רק שלא תזקק ליבום וכתב דיצא לו מהא דאמרו אשה גרושה מאשה אפילו לא נתגרשה אלא מאישה והיינו בכה"ג שמגרשה רק דלא תזקק ליבום ע"ש ולפ"ז בכה"ג כל שמגרשה מדעתה אף לב"ש שרי כמ"ש הר"ן בתשובה וא"כ גם הך דגרושה וזרע אין לה י"ל דגרשה כדי שלא תזקק ליבום וא"כ בכה"ג מותר לגרש ודו"ק היטב. ובגוף הטעם של המהרשד"ם נראה לפע"ד דהוא משום דכתיב כי היא חברתך ואשת בריתך והיינו משום דהאשה אינה כורתת ברית אלא למי שעשאה כלי ולפ"ז בארוסה דלא בא עליה בכה"ג ל"ש כריתת ברית ולפ"ז ביהודה דהיו מיחדים בכה"ג גם בארוסה אסור וכ"כ הג"פ ודו"ק:
שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל א׳ סימן מ״ז (ו׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא תנינא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.