שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל א׳ סימן מ״ו (ז׳)

והנה בדברי התוספתא הנ"ל הראני הרב מוהר"א הנ"ל שממנו לקח הרמב"ם דינו בפ"ו מערכין ה"ט שור זה הקדש לאחר שלשים יום וכו' מעכשיו ולאחר שלשים יום והכ"מ והלח"מ לא רמזו מקורו ובאמת שהמעיין ימצא כי הדברים נובעים משם והראיתי לו שאני כתבתי מקורו בירושלמי פ"ג מקידושין הובא ברשב"א ור"ן בסוגיא דב"פ ואמר לי שכוונתי לדברי הגאון בכר דוד הספרדי בספרו דברי אמת ואני לא ראיתי ספרו מימי אבל באמת דברי הרב מהר"א הם דברי אמת יותר ששם מבואר הדבר הדבר בשרשו שוב ראיתי בהגהת מחנה אפרים ז"ל על הרמב"ם פ"ו מערכין שהקשה ממ"ש הרמב"ם בהלכות גירושין דהרמב"ם פסק כרב דספק אי תנאה הוה או חזרה הוה וכתב דכאן ל"ש חזרה ובהקדש אסור לחזור והנה זה פשוט דחזרה ל"ש אבל גם תנאה ל"ש לשיטת רש"י דתנאה אם לא אחזור וכמ"ש ומה שהקשה מדברי רמב"ם אלו למ"ש הרשב"א דאם מקדיש מעכשיו ולאחר שלשים יום דל"ש גופא מהיום ופירי לאחר זמן דא"כ הדיוט יונק משל הקדש והרי כאן חל ההקדש מעכשיו ולאחר שלשים יום לפע"ד לק"מ דהרמב"ם דקדק בהדיא וביאר דמיירי בהקדש בדק הבית שהרי אמר שאם הקדישו אח"כ למזבח ובכה"ג אפשר דל"ש סברת הרשב"א דל"ש הדיוט יונק מהקדש דהא גם ההקדש אינו רק לדמים וא"כ כל שלא הקדיש רק הגוף שפיר הפירות עדיין שלו ולכשיגיע שלשים אז ימכרהו ויהי' הדמים קדוש מיהו צ"ע בראיית הרשב"א סי' תקס"ג דמיירי שם ג"כ מהקדש בדה"ב וצ"ע. ואח"כ שנים מצאתי בחידושי ריטב"א בקידושין כאן שכתב בהא דאמרו דכל חד רווחא לחבריה שביק דמ"מ אסורה לבעול לאותן שקדשו אותה ואתיא כאביי שאמר קידושין שאמ"ל הוה קידושין הנה הרגיש במ"ש למעלה ולא ס"ל סברת הרשב"א דאף אביי מודה במקדש שתי אחיות דודאי אינן מקודשות וגם בכמה מקומות משמע בריטב"א בקידושין דלא ס"ל הך דהרשב"א וכעת קשה לי על הרשב"א מהך דאמרו בקידושין נ' התורה אמרה בשעה שנעשו צרות זו לזו לא יהי' לך קידושין אפילו באחת מהן ורבא מוקי לה בזאח"ז משמע דלרב' ואביי צריך קרא אף בבת אחת ואמאי צריך קרא הא הוו קידושין שאמס"ל וגם אביי מודה בזה וצ"ע ברשב"א אולי הרגיש בזה וכעת אני כותב בכפר טריסקאוויטץ שנתרי"א בר"ח תמוז: