שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל א׳ סימן מ״ו (ו׳)

והנה לכאורה צריך להבין לשיטת רש"י דהספק הוא שמא תנאה הוה היינו אם לא יחזור בו וגם לשיטת הרמב"ן איך שייך לומר דמספקא לן אי חזרה הוה הא לא מועיל חזרה בקידושין אף תכ"ד ומצאתי בחידושי ריטב"א בקידושין שם שהרגיש בזה וכתב דלא מטי הקידושין לידה מועיל לחזרה כיון דעל אופן זה נתן הקידושין ע"ש ולפ"ז מכ"ש אם אמרינן דתנאה הוה אם לא אחזור ודאי מועיל דבתנאי ודאי מועיל חזרה לבאר ולפרש דבריו בתנאי זה כמ"ש הכ"מ פ"ו מאישות ועיין בטור וב"י וב"ח ואחרונים באהע"ז סי' ל"ח ועיין במחנה אפרים הלכות צדקה סי' ט'. ובזה מיושב היטב מה ששאל אותי חד מתושבי ירושלים תוב"ב הרב הגדול מו"ה אשר נ"י נין ונכד להגאון שאגת אריה ז"ל בהא דמבואר בתוספתא פ"ג מתמורה שור זה הקדש לאחר שלשים יום שחטו בתוך שלשים יום מותר באכילה מת מותר בהנאה הקדישו לשם שלמים הרי"ז מוקדש מעכשיו ולאחר שלשים יום ושחטו בתוך שלשים יום הרי"ז אסור באכילה מת אסור בהנאה הקדישו לשם שלמים הרי"ז אינו מוקדש ע"ש וע"ז הקשה דשם ל"ש לומר דמספקא אי תנאה הוה או חזרה דהא גם התנאה הוא באם לא אחזור וא"כ כששחטו בתוך שלשים יום הרי חזר בו בודאי ואמאי יהיה אסור באכילה ובהנאה והיא קושיא עצומה ולפמ"ש יש לישב דבהקדש ל"ש כלל הספק אי תנאה הוה או חזרה דממנ"פ בין אם חזרה הוה או תנאה אם לא אחזור והרי תיכף משעה שהקדישה טרם שאמר לאחר שלשים יום הוה חל והרי שיטת הרמב"ם הט"ז ממעה"ק דבהקדש לא מהני חזרה תכ"ד וכאן ל"ש דברי הריטב"א דבשלמא כל שלא נתן לה רק בלשון הזה הרי לא התחילו הקידושין כלל אבל בהקדש דאמירה הוה כמסירה שוב לא מצי לחזור ולא להתנות אם לא אחזור דלא מהני חזרה וכ"כ רש"י בביצה דף כ' הרי נזיר ואגלח ממעות מע"ש דאמרינן נזיר וא"י כתב רש"י דכי אמר הרי עלי נתחייב בה דאמירה לגבוה כמסירה להדיוט וכי הדר ואמר ע"מ לאו מלתא הוא הרי מבואר דל"מ תנאי כלל ועיין מח"א הלכות צדקה סי' ט' מה שצידד בדברי רש"י אלו ולפמ"ש א"ש ובאמת מה שהקשה מרש"י סוף הפועלים וכוונתו לב"מ דף צ"ד ל"ד דאמירה לגבוה עדיף יותר ממסירה להדיוט ועיין בר"ן בסוגיא דב"פ וא"כ א"ש דברי התוספתא ועיין בירושלמי פ' מי שאחזו דנחלקו רבי ורבנן במהיום ולאחר מיתה אי תנאה הוה או חזרה ואמר בירושלמי שם אף בהקדש כן כל עמא מודו דאמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט והיינו דבזה ל"מ חזרה לכ"ע ולפמ"ש גם תנאה ל"ש לשיטת רש"י דהיינו אם לא אחזור איברא דאם נימא דהכוונה לגופא מהיום ופרי לאחר מיתה א"כ שוב ל"ש לומר דאמירתו לגבוה כמסירה להדיוט דהא באמת נמסר לגבוה הגוף רק הפירות הוה לאחר מיתה או לאחר שלשים ובכה"ג ל"ש אמירתו לגבוה דהא אינו חוזר לגמרי אבל באמת כבר כתב הרשב"א בתשובה דבהקדש ל"ש גופא מהיום ופירות לאחר מיתה משום דא"כ הדיוט יונק מהקדש וכן קי"ל בחו"מ סי' רנ"ג וא"כ שוב ע"כ הוה חזרה א"כ גם תנאה באם לא אחזור ג"כ ל"ש בזה וכמ"ש ודו"ק ועיין קצה"ח סי' רנ"ז רנ"ח מה שהאריך בענינים האלו ולפמ"ש יש לבנות ולסתור ואכ"מ עכ"פ מבואר שם דתנאה אם לא אחזור ג"כ ל"ש בהקדש ומטעם שכתבתי ע"ש: