שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל א׳ סימן מ״ו (י״ג)

והנה בסנהדרין דף כ"ב אמרו דא"ל אבישג לדוד דלנסבה וא"ל אסירת את לי ולכאורה מבואר דאף בתורת פלגש אסור דאל"כ אמאי לא ישא אותה בתורת פלגש מיהו י"ל דלא רצתה בתורת פלגש רק שיקדשה אמנם עדיין קשה דאיך יכול לנשאה והלא צריכה להיות בתולה כדי שתחמם אותו מיהו י"ל דהכוונה שעכ"פ יקדשנה ובזה י"ל דמה דהשיב לה דאסורה היינו דא"כ לא הוה קידושין המסורין לביאה ובזה יש לומר הא דאמרו דחסרא לגנבא נפשא לשלמא נקיט והיינו כיון דלא יכול לבעול שוב בלא"ה הוה קידושין שאמס"ל וא"כ למה אמר שאסורה לו וע"ז אמר קראו לבת שבע וא"כ ע"כ מחמת שאסורה לו ודו"ק. והנה הלח"מ הקשה כיון דעשרה פלגשים שבא עליהם אבשלום הי' צרורות הו' כגרשן והי' יכול לישא אשה אחרת ונדחק ודבריו תמוהים דכל שהי' רוצה הי' יכול לבעלם דלא הי' רק מנהג בלבד זה שלא בא עליהן כמ"ש התוס' בגיטין ה' גבי ותזנה עליו פלגשו ופשיטא שלא הי' יכול לישא אחרת עליהן ואף שהפר"ד בדרך המלך תמה בזה על התוס' אבל מ"מ התוס' אומרים כן ואני בתשובה לענין פלגש הארכתי לישב וא"כ דברי הלח"מ תמוהים ודו"ק. והנה נסתפקתי דבר חדש בפלגש אם חייב לקיים עונה די"ל דוקא באשה ע"י קידושין הוא דחייב בעונה ולא בפלגש שהי' בלא קידושין אינו חייב בעונה וכאשר השקפתי בזה מצאתי ראיה ברורה דחייב בעונה מהא דאמר ר"י אמר רב בסנהדרין דף ק"ג דדוד קיים י"ח עונות אף בשעת חליו ופרש"י לי"ח נשים שלא לעגנן והרי לשיטת הרמב"ם בין נשים ובין פלגשים הי' י"ח וא"כ לא הי' חייב בעונה לפלגשים וע"כ דגם בפלגש חייב בעונה ואולי הרמב"ם לשיטתו דס"ל דדוקא המלך הותר לו פלגש וא"כ שוב נשאה אדעתא דהכי שתהי' לו כאשה דאל"כ תהי' עגונה כל ימיו שהרי אין נושאין אלמנותו של מלך וגם פלגשו אפשר דאסור אבל פלגש של הדיוט למאן דמתיר שוב אפשר דאין חייב בעונתה וצ"ע: