שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל א׳ סימן מ״ו (י״ב)

והנה נדפס בשם הגאון הנ"ל דאדרבא מזה ראיה להראב"ד דהרי קשה איך הוכיחו חז"ל דקשים גירושין מדהתירו ליחד ולא התירו לגרש והרי י"ל דלעולם דלא קשין גירושין רק משום דאין משתמשין בשרביטו של מלך וא"כ תהי' אסורה לכל העולם ולכך לא התירו לגרש אבל בעלמא דיכולה להנשא לאחרים לא קשין גירושין וע"כ דה"פ דהי' לו לגרש אחת מהן ולישא אותה בתורת פלגש וא"כ תהי' אשת המלך דהיינו בתורת פלגש וע"כ דקשים גירושין וא"כ מזה מוכח כהראב"ד דאל"כ לא הי' יכול לישא אף בתורת פלגש והנה אף שדברי פח"ח אבל לפע"ד אם כדבריו דהי' מגרשה ונושאה בתורת פלגש פשיטא שלא הי' קשים גירושין כ"כ הן אמת דהי' מקום לומר דמדרבנן עכ"פ אסור אף בכה"ג שחוזר ונשאה בתורת פלגש ובזה הי' מיושב קושית המגיה במלמ"ל פ"ו מגירושין הכ"א שהקשה דאי נימא דגירושין אסור מה"ת בזווג ראשון קשה היאך מוכח דקשים גירושין מדהתירו להתיחד והלא יחוד אינו אלא דרבנן דדוד גזר וגירושין הוא מה"ת ולפמ"ש בכה"ג שחוזר ונושאה אינו רק מדרבנן אמנם פשטת הענין אינו מורה דיהי' אף איסור מדרבנן ובגוף קושיתו יש לומר דהא מה דאין משתמשין בשרביטו של מלך הוא מפני כבודו של מלך ולפ"ז הי' נראה דבכה"ג שיש איסור ליחד שוב אף אם נימא דמלך שמחל על כבודו אינו מחול מ"מ דבר מצוה שאני וא"כ הרי מה שעובר על איסור יחוד לא גרע מלדבר מצוה שיכול למחול על כבודו וע"כ דקשים גירושין ודו"ק: