שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל א׳ סימן מ״ה (ח׳)

והנה הפרמ"ג באו"ח סי' ש"א במשבצות דעתו דבדרבנן ע"א נאמן אף באתחזיק איסורא ע"ש ס"ק ט"ו ובתשובה הארכתי בזה. והנה במ"ש לעיל בספק דרבנן באתחזיק איסור כעת שנת תרי"ד ה' וישב כ"א כסליו נתישבתי דלכאורה דברי הנו"ב והש"ש תמוהים דהרי המנחת יעקב דעתו דדוקא בספק דרבנן שעיקרו מה"ת הוא דמחמרינן באתחזיק איסור וא"כ שם דכל ספק בשחיטה אם נימא כר"א דאין שחיטה לעוף מה"ת א"כ אין לו עיקר בתורה כלל ולמה מחמרינן וע"כ כמ"ש דזה גרע דלא יצאת מחזקתה כלל משא"כ בספק שהייה במיעוט בתרא דעכ"פ מה"ת יצאת מחזקתה. ובזה עמדתי על כוונת רש"י בחולין דף יו"ד ע"ב בד"ה הלכתא כר"ה וחיישינן לעור ועל ידי הי' מעשה והורה לי ר"י בר"י בעוף לאיסור ולכאורה תמוה הוא דרש"י מפרש הוא ולא פסקן וגם מה צריך פסק אחרי דהש"ס אמר הלכתא ולפמ"ש א"ש דה"א דווקא בבהמה דאתחזיק איסור מה"ת אבל בעוף דלמ"ד אין שחיטה לעוף מן התורה אינו רק ספק דרבנן וגם למ"ד יש שחיטה לעוף מה"ת אינו מפורש בתורה רק הל"מ וה"א דספיקו להקל וע"כ כתב דגם בעוף הורה לאיסור וגם י"ל דע"כ לא אמר ר"ה רק בעור בהמה דקשה דיש לחוש שמא בעור נפגם אבל עור עוף דרכיך מה"ת לחוש שמא בעור נפגם ויותר יש לתלות במפרקת דקשה וע"ז קמ"ל דאף בעוף חיישינן דשמא נפגם בעור: