שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל א׳ סימן מ״ה (ז׳)

והנה לענין ס"ס באתחזיק איסורא נראה לפע"ד דתלוי בזה דאם נימא דס"ס מותר משום דעדיף מרוב כמ"ש הרשב"א בתשובה סי' ת"א ולפענ"ד סברת הרשב"א מה דעדיף מרוב הוא משום דרוב הוה רובא דעלמא דליתא קמן משא"כ ס"ס דהוה שני צדדים להתיר והוה כרובא דאיתא קמן דעדיף מרובא דליתא קמן ולפ"ז גם בלא אתחזיק איסור הא רוב עדיף מחזקה ומכ"ש רובא דאיתא קמן וא"כ מהראוי שיועיל אף באתחזיק איסור אבל אם נימא דטעם דס"ס הוא משום דספק השקול מותר מה"ת לשיטת רמב"ם וא"כ הספק השני אינו רק ספק דרבנן ועיין בפ"י בק"א בפ"ק דכתובות אות מ"ו א"כ כל שאתחזיק איסור שאף להרמב"ם אסור מה"ת שוב לא מועיל הס"ס ג"כ אברא דגוף הדבר שכתבתי דס"ס הוה שני צדדים לפנינו והו"ל כרובא דאיתא קמן אמת שכ"כ האחרונים ועיין לאחי הקצה"ח בקונטרס הספיקות שהביא כן בשם גדולי הדור ואני הארכתי בזה לענין ס"ס לענין ממון ואכ"מ אבל לפע"ד צ"ע דשאני רובא דאיתא קמן דהרוב איתא לפנינו ולא נשאר רק מיעוט ואמרה התורה אחרי רבים להטות אבל כאן אם היו שני צדדים להיתר נפרדים שייך לומר דהוה כרובא דאיתא קמן עד"מ ספק תחתיו ספק אינה תחתיו ואם תמצא לומר תחתיו שמא באונס ואם כן יש לה שתי צדדי היתר שמא באונס ושמא אינה תחתיו אבל היכא דיש שני צדדי היתר נפרדים עד"מ באלמנת עיסה דספק שמא זו אינה אשתו של זה ספק חלל ואת"ל שבעלה ספק חלל שמא אינו חלל א"כ בצד הספק דבעלה הוא הספק חלל ל"ש לומר דיש שני צדדי היתר והוה כרובא דאיתא קמן דז"א דאם אנו דנין על בעלה של זו שמא הוא ספק חלל ל"ש רובא להיתר דצדדי היתר אינו ענין אחד שיש בה שני צדדים להתיר רק נפרדים דשמא אינו זה ול"ש בזה רוב דאם זה הוא אינו אחר ואם אחר הוא באמת אינו חלל כלל ובאמת אם תתחיל בצד הספק שמא אינו זה א"כ יש לך שני צדדים דשמא אין כאן חלל כלל דאינו זה אינו חלל אבל בצד הספק חלל שמא הספק חלל אינו חלל ואת"ל חלל הוא שמא אינו זה אבל אין כאן רוב להיתר דאחד מהספיקות סותר לחברו ועיקר ההיתר שמא אינו זה ולפע"ד נראה דזה הטעם דבעי ס"ס המתהפך דכל שאינו מתהפך ל"ש ס"ס דיהי' כרובא דאיתא קמן מיהו ז"א דמה בכך דאינו כרובא דאיתא קמן הא גם ברובא דליתא קמן סגי ובזה יש לישב דברי הרשב"א שהוכיח דס"ס עדיף מרוב דהרי ר"י לא אזיל בתר רובא ביוחסין ובס"ס באלמנת עיסה מכשיר והקשה הפ"י למה לא דייק מר"ג אפכא דלר"ג מועיל רובא וס"ס לא מהני ולפמ"ש יש לומר דשם הוה רובא דליתא קמן דספק של המשפחה הוה רובא דליתא קמן דאינו לפנינו דאותו ספק שמא אינו זה הוא רק מכח רוב המשפחה וזה ליתא קמן וא"כ ל"מ לר"ג משא"כ לר"י דס"ל דלא אזלינן בתר רובא ביוחסין וא"כ גם ברובא דאיתא קמן ל"מ כמו רוב סיעה ורוב העיר ואפ"ה מועיל ס"ס ע"כ דס"ס עדיף מרובא ודו"ק כי יש לפקפק הרבה בזה אמנם לפע"ד נראה דס"ס המתהפך ודאי תלוי בזה דלשיטת הרמב"ם ודאי ל"צ ס"ס המתהפך דכל שהיה ספק אחד אזלינן לקולא משא"כ לשיטת הרשב"א ודעימיה דבספק אזלינן לחומרא מה"ת ועיקר ההיתר מכח הס"ס א"כ כל שאינו מתהפך אינו מועיל ודו"ק ועכו"פ ואחרונים שכתבו ג"כ כן במקצת והנה בס"ס משם אחד שהאריכו הש"ך והאחרונים לפע"ד נראה דבר חדש דאם נימא דס"ס המתהפך בעינן וכתב הש"ך דכל דצריך לדון אם הי' כאן האיסור בזה אז לא בעינן מתהפך ולפ"ז בזה ל"ש ס"ס משם אחד דהא איכא נ"מ בין הספיקות דאם הספק שמא לא הוחל האיסור נוכל לצרף הספק האחר ואם נתחיל בצד הספק השני לא נוכל לצרף הספק השני וא"כ אותו הספק מתיר יותר מחברו ומקרי ס"ס ולא הוה משם אחד ובזה מיושב דברי הט"ז ר"ס ק"ץ שהקשה בכתמים הוה ס"ס ספק שמא מעלמא אתי ואת"ל ממנה שמא אינו מן המקור ונשאלתי דהא הוה משם אחד והשבתי דבאמת אינו מתהפך ג"כ וצ"ל כמ"ש הש"ך דצריך לדון שמא לא הוחל הדם לבא כלל ממנה רק מעלמא אתי א"כ בזה ל"ש ס"ס משם אחד ודו"ק היטב כי היא הערה חדשה ובזה יש להעמיק במה שהאריך הכו"פ דכמעט כל הספיקות הוו משם אחד ולפמ"ש יש לישב ואין להאריך ומ"ש שם מסתם כלי של עכו"ם תמהני דלא זכר שהן דברי הש"ך במקומו שם ועיין בפ"י בקידושין דף ע"ג גבי הא דאמרו ד"ת שתוקי כשר שכתב דס"ס הוא משום כיון דהוה כרוב דנוטה יותר להתיר מלאסור ודעתו התם שיהי' מתהפך וגם שם אונס חד הוא לא אכפת לן ולפע"ד עכ"פ באתחזיק איסור ודאי צריך שיהיה מתהפך ול"מ שם אונס חד הוא ודו"ק: