שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל א׳ סימן מ״ה (ו׳)

והנה מעשה בא לידינו באחד שרצה לשחוט והיה כבר שוחט רק ששנים רבות לא שחט שאמרו עליו שוחטים רבים מומחים שידעו שאינו מרגיש ובטל הרגשתו ובעוה"ר באלמות ותקופות רצה לשחוט ושחט איזה בהמות ונגבה עדות בפנינו שאירע לו שהיות במיעוט בתרא ואולי עוד במיעוט קמא כי הגביה ידו כמה פעמים מן השחיטה וחזר ושחט והטרפנו הבהמות כאשר באו הדברים ברוב ענין בהגב"ע אשר נגבו עליו וע"ז ערער חכם אחד דלפמ"ש התב"ש והכו"פ סי' כ"ז כל שנתנבלה בשחיטה אסור למכור הבני מעיים לב"נ אף לאחר מיתה דלא הותרה השחיטה לישראל וא"כ יש להטריף גם כאן והנה אמרתי דבזה אין להחמיר דמלבד לפמ"ש בשהייה במיעוט בתרא אדרבא נשחטה כהוגן רק דהתורה אסרה לשחוט שני פעמים וא"כ שוב לב"נ שפיר התיר השחיטה והרי התב"ש ביאר בהדיא דדוקא נתנבלה בשחיטה הוא דאסור לב"נ ואף שדחיתי הדברים עכ"פ הת"ח והתב"ש כתבו כן בהדיא וא"כ כאן עכ"פ ל"ש נתנבלה בשחיטה דאדרבא נשחטה כהוגן וכבר התיר השחיטה לישראל והותר לב"נ ג"כ ומה דאסר אח"כ בשחיטתו שנית זה ל"ש לגבי ב"נ אף גם דאף בשהייה במיעוט קמא עכ"פ להשבות יעקב אינו רק ספק דרבנן ופשיטא דע"כ מן התורה מותר וגם להתב"ש דכתב דספק תורה הוא עכ"פ התירה לישראל דאינו רק ספק איסור וחזקת איסור אבמה"ח ל"ש בזה וכמ"ש וגם אף דאתחזיק איסור אבמה"ח הא עכ"פ בחזקת נבלה לא הוה וא"כ שוב עכ"פ לא מקרי נתנבלה בשחיטה ושפיר הותר לישראל שלא יהיו ודאי נבלה ושפיר מותר לב"נ גם יש לצדד הרבה היתירים וע"כ אין לאסור למכור לב"נ כנלפע"ד והפר"ח מיקל בכל אופן ועכ"פ יש הרבה ספיקות להקל ודו"ק: