שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל א׳ סימן מ״ה (י״ב)

והנה בהא דאמרו בחולין יו"ד סכין אתרעי בהמה לא אתרעי הקשו התוס' מ"ש ממקוה דאמרינן הרי חסר לפניך והעמד טמא על חזקתו וה"ה בסכין ובהמה נימא העמד בהמה על חזקתה ולפע"ד נראה דהנה הט"ז כתב בסי' ע"ה בחו"מ באם ספק במטבע אם היא מזוייפת דהו"ל ספק בהפרעון אף שכבר נפרע כיון דהספק על הפרעון א"כ לפ"ז צריך להבין גם כאן אחרי דבהמה בחייה בחזקת איסור עומדת וכל שיש ספק על השחיטה אם נשחטה כהוגן הרי הספק על הבהמה והרי היא בחזקתה הראשונה אך נראה לפמ"ש למעלה דבהמה בחייה בשתי חזקות היא עומדת אבמה"ח ואינו זבוח וכל שנשחטה עכ"פ אינה חיה ופקע אבמה"ח רק שאינו זבוח והיא נבלה וכל שנפקע עכ"פ חזקה אחת שוב ל"ש להעמיד על חזקתה הראשונה ולכך אמרינן סכין אתרעי אבל בהמה לא אתרעי והיינו דעכ"פ הבהמה נשחטה ויצאתה מחזקת אבמה"ח וא"כ שוב מוטב לתלות החסרון בהסכין שנפגם אח"כ ולא בבהמה שכבר יצאת מחזקת אבמה"ח עכ"פ ומעתה מה דמות יערוך לו עם מקוה דשם דמי ממש למ"ש הט"ז דכל שיש ספק על הטבילה חזרה חזקת טמא לגמרי כמו שהיתה וז"ב ובזה מיושב גם דברי האגודה שתמה הט"ז ביו"ד סי' א' מכח קושית התוס' וכל התירוצים ל"ש בזה כמ"ש הט"ז שם ולפמ"ש א"ש דהאגודה מתרץ קושית התוס' כמ"ש דכל דהבהמה יצאת מחזקת איסור שוב ל"ש להעמידה על חזקתה הראשונה ממילא מעמידין האדם בחזקתו הראשונה שכבר למד וחזקה דהשתא נגד חזקה דמעיקרא לאו כלום הוא משא"כ בלא למד דלא הי' לו חזקת היתר שוב מטריפין למפרע דלא נודע כלל אם נשחטה כהוגן ואף שמאבמה"ח יצאת עכ"פ נשאר עוד חזקת א"ז וניהו דאתרע עכ"פ ספק הוה ואזלינן לחומרא אבל התם הבהמה לא אתרעי ומה"ת לתלות איסור בבהמה כלל וז"ב כשמש ודו"ק ועש"ך ס"ק ח' ולא הזכיר כלל שזו קושית התוס' מ"ש ממקלה ומ"ש בשם הד"מ לחלק דרוב מומחין אינו רוב גמור דהא רוב ב"א א"מ לא זכיתי להבין דאנן דנין על המתעסקים בשחיטה והרי רובא דמזבני לרדיא אטו כ"ע זבני שוורים ופרים רק דאותן שמזבנים המה רובא דזבני לרדיא ועיין בפ' המוכר פירות ותמצא הרבה רובות ובפרמ"ג בשפ"ד העתיק דברי הד"מ באופן אחר ולא הבינותי דהא בד"מ סי' פ"א כתב כהש"ך: