שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל א׳ סימן מ״ד (ז׳)

אחר זמן רב שכתבתי זאת ראיתי בריטב"א בקידושין ריש האומר שכתב דלשיטת ר"ת דבדבר הפקר ל"ש זאת יתפרש הך דבר מבואה דלכך א"י לעכב על שכנו לפי שזה שדר בכאן א"י לבקש למצוא פרנסתו במקום אחר משא"כ בעל בר מבואה אחרינא שפיר יכול לבקש פרנסתו ממקום אחר והנה עמדתי משתומם דא"כ ר"ה דאמר דיכול לעכב על בר מבואה אחריני הוא אף כת"ק דרשב"ג דיש לומר דע"כ לא אמר ת"ק רק לשכנו אינו כופהו דהוה כהפקר דלא יכול למצוא במקום אחר משא"כ בר מבואה אחרינא וא"כ איך קאמר כתנאי הוא והא בזה אף ת"ק דרשב"ג מודה וצ"ע וגם תמוה דא"כ למה ליה לר"ה לומר הטעם משום דפסיק לחיותא ת"ל דנקרא רשע וא"ל דנ"מ לענין אם עבר ועשה דבשביל שנקרא רשע מה שנעשה עשוי משא"כ משום פסוק חיותא דז"א דהא הריטב"א שם כתב דלשיטת ר"ת אף מפני שנקרא רשע אף שעבר ועשה ב"ד מחייבין אותו להחזיר הדמים והוא דחה שיטה זו אבל עכ"פ ר"ת ס"ל כן וא"כ למה הוצרך לחדש הטעם דפסיק לחיותא וגם דאם נימא דפסוק חיותא חמור יותר וא"כ שוב למה לשכנו כופהו וגוף דברי הריטב"א שהבין בכוונת ר"ת דהב"ד מחייבין להחזיר באמת א"א לאמרו דניהו דרשע מקרי אבל מה שעשה עשוי וכמ"ש הריטב"א בעצמו לדחות דבריו וכן האריך בחידושי ת"ח בב"ב שם ואף דהתוס' בב"ב שם ד"ה מרחיקין כתבו דמצודת דגים שאני דיכול לפרנס במקום אחר הא באמת כתבו עוד תירוץ דיורד לאומנות שאני ותירוצם הראשון צ"ע כמ"ש הת"ח וא"כ מה מסייע לר"ה הא ר"ה אמר דמעכב עליו ואף שכבר עבר ועשה ומטעם דנקרא רשע אי עבר ועשה מה שעשה עשוי ע"ש שדחה דברי התוס' אבל לפע"ד כוונת התוס' דבאמת לר"ה ע"כ צריכין לומר דמרחיקין מצודת הדג הוא משום דפסקת לחיותאי משא"כ לדידן דלא קי"ל כר"ה ול"ש פסקת לחיותאי קשה לתוס' דא"כ למה מרחיקין אף לכתחלה מהראוי להיות מותר דבהפקר לא נקרא רשע ולזה כתבו דיכול לפרוש מצודתו במקום אחר ובאמת לפמ"ש למעלה י"ל דלפי המסקנא כ"ע מודים דלכתחלה מרחיקין ולכך מרחיקין ועכ"פ דברי התוס' נכונים אבל לומר דאם נקרא רשע ב"ד מחזירין זה א"א לומר כלל וע"כ דברי הריטב"א צע"ג לפע"ד ועיין בתוס' קידושין שם דלא כתבו רק התירוץ דיורד אומנות שאני ולא התירוץ הראשון שוב מצאתי בשו"ת מהרי"ק סי' קל"ב שכתב בהדיא דהך דפסקת לחיותאי גרע מעני המהפך בחררה דאף בדיעבד יכול לעכב והרגיש בדברי התוס' בב"ב שכתבו לתירוץ הראשון דיכול לפרוס מצודתו במק"א משום דלא בעי לאוקמא דמיירי באומנות חברו ע"ש ועכ"פ מבואר כמ"ש והמעיין בשו"ת מהרי"ק שם ימצא דלענין הדין כ"ע מודו דבנ"ד מקרי רשע ויורד שלא ברשות ודו"ק היטב: