שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל א׳ סימן מ״ג (ט׳)

והנה רש"י כתב בשבת דף ק"ו ע"ב דלכך אין נותנין לפניהם מזונות דמוקצים הם והתוס' שם תמהו ע"ז דהא נותנין מים לפני אווזין ותרנגולים והר"ן דיש אין צדין החזיק בדברי רש"י וכתב כיון דלא הי' דעתיה עליה מאתמול הוה מוקצה ואסור לתת לפניהם ועיין בפ"י בפ' א"צ מ"ש בזה מ"ט הוא מוקצה ולפע"ד בפשיטות דמוקצה דבע"ח חמיר טפי והוה מוקצה אף לב"ש דלית להו מוקצה כמ"ש התוס' דיש ביצה ד"ב דלמא ומיהו לפמ"ש הרז"ה דעיקר מוקצה דבע"ח משום חורבן שובך צ"ע אי שייך בכל מילי אבל מדברי התוס' נראה דשייך בכל מילי ולפע"ד נראה דעכ"פ אותן המחוסרים צידה בודאי שייך משום חורבן שובך וה"ה בדגים כל שלא הי' דעתו עליהם אסור והוה מוקצה אליבא דכ"ע ועיין במהרש"א בשבת דף ק"ו בתוס' הנ"ל ד"ה ואין נותנין שכתב דר' יהודה מחמיר במוקצה ולכך אסור ליתן לפניהם מזונות משא"כ לר"ש ודבריו תמוהים דנראה דזה משום מוקצה דבע"ח דחמיר טפי ואפילו מאן דלית לי' מוקצה מודה בזה והרי אסור לטלטל בשבת שום בהמה חיה ועוף כמבואר בסי' ש"ח סל"ט ודברי מהרש"ל תמוהים כמ"ש הט"ז מיהו לפמ"ש רש"י דהאיסור הוא משום מוקצה א"כ משמע דכל שצדן פטור משום דהם ברשותו שוב לאו מוקצין נינהו ויש קצת ראיה לרש"ל ודו"ק. אך בגוף דברי רש"י לפע"ד הכוונה דהרי בריש א"צ פירש משום דאין מזונתן עליך והתוס' תמהו עליו מה תירץ על מזונות ולפע"ד לכך פירש רש"י בשבת משום מוקצה והיינו דכל דאסור לצוד והוא מחוסר צידה אסור משום מוקצה אך הר"ן הקשה דא"כ למה מחתכין את הדילועין לפני הבהמה הא הם מוקצים ואינם ראויים כלל אבל לפע"ד נראה דכל דמזונתן עליך ל"ש מוקצה והרי צריך ליתן להם מזונות ולא הקצם בכה"ג ומשום צער בע"ח התירו חז"ל שבות והרי התירו חז"ל שבות והרי התירו לחלוב ע"י עכו"ם משום צער בע"ח ומכ"ש לתת להם מזונות אבל באותן שאין מזונתן עליך שוב אסור ליתן לפניהם מזונות דהרי כל שלא צד אותן אסורים משום מוקצה אף ביו"ט דמותר לשחוט וא"כ גם מזונות אסור ליתן דהא אין מזונתן עליך ודברי רש"י בשבת ובפ' א"צ שפה אחת ודברים אחדים ולפ"ז כל שאין מחוסרין צידה א"כ הי' דעתו עליהם שוב מותר ול"ש מוקצה ואף דאין מזונתן עליך מה איסור יש במזונות רק שמא יבא לטלטל הבע"ח והרי הי' דעתו עליהן והוה כמו חיה ועוף שברשותו שמותרין כמ"ש המהרש"ל אף דבאמת אסור לטלטל בהמה וחיה אף שהן בביתו כמ"ש הט"ז דלא כרש"ל אבל לאסור לתת מזונות זה ודאי אינו דמותר ואף דאין מזונתן עליך מ"מ כיון דבאמת היה דעתו עליהם לא גזרינן שמא יבוא לטלטל וז"ב ופשוט: