ודרך אגב ארשום בהא דאמרו בדף כ"ה ארשב"א מודים ב"ש וב"ה על שהזמינן בתוך הקן ומצאן לפני הקן שאסורים ופירש"י כדפרשינן בפ"ק שהי' שני קינין וכו' והקשה אותי החריף מו"ה מרדכי מיזיש נ"י דלאיזה צורך פירש רש"י זאת וגם שם דחה הש"ס דליכא סיוע לר"ח אבל לפי מה דקי"ל כר"ח שפיר יש לחוש שמא מרובא דעלמא אתי וע"ז אמר דהרי התוס' ריש ביצה מקשי על ב"ש דלית להו מוקצה הא ס"ל דלא יטול אא"כ נענע וכתבו דמוקצה דב"ח חמור טפי דהוה כדחי בידים וביאר הרז"ה במאור דמשום חורבן שובכו מקצה מדעתו בידים ע"ש ולפ"ז כאן קשה ליה לרש"י דהיאך אפשר לב"ש דיחושו משום מוקצה הא לית להו מוקצה וא"ל דמוקצה דב"ח חמור ומשום חורבן שובכו דהא אם חיישינן שמא מרובא דעלמא אתו ליכא משום חורבן שובכו דהא אינו שלו כלל ולכך ע"כ דהפירוש הוא דלמא מקן שאינה מזומנת בא לכאן וא"כ שייך משום חורבן שובכו ובאמת שדבר חכמה אמר ואף דמוחלפת השיטה ונחלקו רש"י ור"ת אי זה מוחלפת אכתי כאן דאמר מודו ב"ש וב"ה עכ"פ לאחד מהם קשה דלית ליה מוקצה אבל באמת דבריו ליתנהו דאף דניחא דלב"ש לית להו מוקצה היינו בדבר שהוא בביתו אף דלא זימן אותן ל"ש מוקצה כמ"ש הרז"ה שם אבל אם נחוש לרובא דעלמא שוב בודאי הוה מוקצה דלא סליק אדעתה כלל שיבאו ממקום אחר וא"כ שוב הו"ל מוקצה ודו"ק ואף דאין מוקצה בשל עכו"ם היינו בהביא העכו"ם דגוי א"צ הכנה אבל כאן דבא מעצמו אף דרובא דעלמא עכו"ם מ"מ עכ"פ לא הי' דעתו עלייהו ושייך מוקצה וז"ב ופשוט ובלא"ה כיון דאמרו בד"א ביוני שובך ויוני עלייה א"כ איכא חשש צידה וכמ"ש למעלה ובודאי אסור וכבר כתבתי למעלה הלא מראש קושית הפר"ח והכנסת יחזקאל הן אמת דבל"ה צ"ב דא"כ היאך אמרו מודים ב"ש וב"ה על שהזמינן בתוך הקן והא בלא"ה אסור משום חשש צידה וב"ש וב"ה לא נחלקו רק אם צריך זימון אבל כאן שייך צידה אך נראה דרשב"א מיירי במדדין שא"י לפרוח דל"ש חשש צידה ובזה נראה לפע"ד דלכך הוצרך לפרש רש"י אוקמתא דרבא דכאן ל"ש רובא דעלמא דהא כל המדדה אינו מדדה אלא חמשים אמה וא"כ בלא"ה ל"ש רובא דעלמא דעכ"פ מיותר מחמשים אינו בא לכאן וא"כ מוטב יותר לתלות בקורבא ואף ר"ח מודה בזה ולכך פירש רש"י דחיישינן שמא נתחלפו מהקינים שאינו מזומנת לכאן ודו"ק היטב:
שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל א׳ סימן מ״ג (ח׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא תנינא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.
