שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל א׳ סימן מ״ג (ז׳)

והנה שאל אותי א' בהא דאמרו כגון שזימן שחורים ולבינים והשכים ומצא שחורים במקום לבינים ולבנים במקום שחורים מ"ד אתהפוכי אתהפוך קמ"ל הנך אזדי לעלמא והני אחריני נינהו לימא מסייע לי' לר"ח דאמר ר"ח רוב וקרוב הלך אחר הרוב ומאי סייעתא איכא דהא י"ל דע"כ ל"א ר"ח דרוב וקרוב הלך אחר הרוב רק באופן כשנתלה שהוא מן הרוב דעלמא נשאר הקרוב כמו שהיה א"כ תלינן יותר דהרוב נס ממקומו ובא הנה אבל כאן דאף דנימא דהרוב דעלמא בא הנה אבל מ"מ תצטרך לומר שגם הקרובים אזדו לעלמא דאל"כ היכן הקרובים הלכו להם וא"כ בכה"ג מהראוי לומר דאתהפוכו אתהפוך והקרובים נתהפכו להם והרובא דעלמא נשארו במקומם ולכאורה שאלה גדולה שאל ולפע"ד נראה דהנה סברת ר"ח הוא דיש לפנינו מעלת הרוב ומעלת הקורבא ובמקום דיש רוב מעלת הקורבא לא נחשב כלל ויותר יש לתלות דמן הרוב בא משנתלה בקורבא ואף קורבא דמוכח לא אזלינן בתרי' וכמ"ש התוס' בב"ב בסוגיא דניפול וע"כ דמעלת הקורבא לא הוה מעלה כלל במקום שיש רוב ומה דאמרה תורה והיה העיר הקרובה אל החלל היינו ביושבת בין ההרים כדמוקי שם ולפ"ז לולא דגלתה התורה מעלת קורבא מצד הסברא לא הוה מעלה כלל דמה נ"מ בין רחוק לקרוב ורק דגלתה התורה מעלת קורבא אבל כל דלגבי רובא לא נחשב מעלת הקורבא א"כ יש לתלות ברובא אף דהקורבא ע"כ נד ממקומו ומה לנו למעלת הקורבא העיקר הוא לגבי רובא אין לנו לחוש כלל להקורבא וז"ב לדעתי ולפ"ז אף שידענו שהקרוב נפרש ממקומו מ"מ הרוב נחשב יותר ובזה מיושב קושית האחרונים דמהיכא מוכח דרוב עדיף דלמא קורבא ורובא שווים הם והו"ל ספק מוכן דאסור ולפמ"ש א"ש דאם הוה מעלה שוב יש לנו לומר דאיתהפוכי אתהפיך דהא קורבא הוה מעלה וגם אם תאמר שמהרוב בא ע"כ שהקרוב נד ממקומו והרי קורבא הוא מעלה וע"כ דלאו מעלה הוא כלל וז"ב. והנה גוף דברי ר"ח שחידש דרוב וקרוב הלך אחר הרוב לכאורה לא נודע כיון דרובא כתיב בתורה וקורבא כתיב בתורה למה נילך בתר רוב ולא בתר קרוב ועכ"פ מהראוי שיהי' ספק דשוה מעלת הקורבא למעלת הרוב וביותר יגדל התימה דהא מעלת הרוב דכתיב בתורה דהיינו אחרי רבים להטות זהו דוקא רובא דאיתא קמן ורובא דליתא קמן לא אשכחן בתורה ועיין חולין דף י"א כמה כרכורי דכרכר הש"ס למצוא ראיה לרובא דליתא קמן ולבסוף מסיק רש"י דהל"מ הוא וא"כ מנ"ל לדחות מעלת הקורבא דמפורש בתורה ובתשובה אחרת הארכתי בזה וכעת נ"ל דמעלת הקורבא הוא מתורת קבוע כמו דאשכחן דקבוע חשוב כמחצה על מחצה ה"ה מה שקרוב הרי שם נקבע מקומו ויש לתלות בקורבא ולפ"ז גבי תשע חניות גופא כל דפירש הלך אחר הרוב ולכך במקום רוב לא נחשב מעלת הקבוע כלל למעלה וקורבא הוא מעלה ביושבת בין ההרים דליכא רובא א"כ מהראוי לומ' דנפרש מן הקבוע ולפ"ז נראה לפע"ד דאדרבא כשהקורבא ודאי נד ממקומו א"כ ודאי דיש לתלות בתר רוב דהא בפירש בטל הקביעות ובשלמא בליכא רוב הוה כאילו ראינו שפירש מן הקבוע אבל כל שיש לתלות ברוב עכ"פ לא ראינו שפירש מן הקבוע ושוב תלינן ברובא כנלפע"ד דבר חדש וא"כ מיושב היטב הקושיא הנ"ל דאדרבא כל שאתה אומר שאתהפוכי אתהפוך א"כ פירש מן הקביעות והקורבא שוב יש לנו לתלות יותר ברובא כנלפע"ד. ודרך אגב אבאר קצת מה שהט"ז האריך ביו"ד סי' פ"ב בדברי התוס' חולין קל"ט ורצה להגיה בדברי התוס' דצ"ל אין צדין והאריך שם דצפור דרור ע"כ טהור דאל"כ הי' מותר לתת לפניו מזונות דל"ש חשש צידה כמ"ש התוס' שם ודבריו תמוהים דאדרבא הברייתא דאין צדין והמתניתין מיירי באינו דרור דאל"כ מה אריא דא"צ מבברין הא אף לבית א"צ וכמו שהאריך בנקה"כ שם וגם מה שהגיה בזה במזוקק דגם המשנה דיו"ט מיירי בדרור דאל"כ מה אריא ביברין ועיין בפרמ"ג שם שהאריך בזה דאדרבא במשנה מבואר דצדין לבית וא"כ לרבותא נקט ביברין דל"מ בבית דחשוב ניצוד באינו צפור דרור אלא אף בברין נמי והנני יוסיף לתמוה דגוף ראיית הט"ז אינו ראיה דדוקא בשבת שפיר כתבו דמותר לתת מזונות ולא שייך חשש שמא יצודם דהא אסור אף באוכל נפש משא"כ ביו"ט דמותר אוכל נפש ושייך חשש צידה אף בטמאים אסור מזונות דשמא יבא לצידת טהורים וכעין מ"ש התה"ד הובא ברמ"א או"ח סי' תרי"ב דלכך מותר ליגע באוכלין ביוה"כ ול"ח שמא יבא לאכול כדגזרו בחמץ בפסח דבפסח לא בדיל מאוכל מצה חיישינן שמא יבא לאכול חמץ וגזרו נגיעה על חמץ משא"כ ביוה"כ דבדיל מכל אוכלין וה"ה כאן כיון דביו"ט עכ"פ אוכל נפש מותר א"כ שייך חשש צידה שמא יבא לצוד הטהורין וז"ב ופשוט ובלא"ה אני תמה דלכאורה צ"ב דכיון דמשנתנו מיירי ע"כ באינו דרור דאל"כ אסור לצודן שאינה מקבלת מרות וקשה על רשב"ג דאמר לא כל הביברין שווים ולמה לא חלק גם בעופות עצמן לא כל העופות שוות דציפור דרור אסור שאינה מקבלת מרות וע"כ דצפור דרור טמא וא"כ בלא"ה אסור לצוד דלמה יצוד בחנם וגם מזונות אסור כמ"ש אמנם באמת עדיין יקשה כיון דעכ"פ יש צפור דרור טהורה בודאי וכמ"ש הרמב"ן בפ' מצורע דצפור דרור כולל טהורות וטמאות ותדע שהרי צפור דרור דמצורע טהורות כתיב וא"כ ע"כ יש טהורות וא"כ היה לו לחלק דטהורות אסור לצוד שאינה מקבלת מרות מיהו י"ל כיון דצפור דרור כולל טהורות וטמאות בודאי אסור לצוד א"כ שוב גזרו בסתם על כל צפור דרור שאסורה לצוד דלמא יחלף בטמאה וטמאה בודאי אין לצוד והא דרשב"ג בשבת דף ק"מ אמר לא כל הביברין שווים ולא מחלק בין צפור דרור לשאר צפורין היינו דאדרבא שם חכמים דאוסרים לבית מיירי בצפור דרור א"כ ע"ז קאמר רשב"ג דמה דמתירין בביברין הוא במקום שאינו מחוסר צידה אבל בבית לענין שאר ציפורים מזה לא איירי התנא דמתניתין אבל כאן דת"ק מתיר לצוד א"כ יקשה על רשב"ג למה לא מחלק בין צפור לצפור דבצפור דרור אסור ע"כ משום דיש טמאות ג"כ ובזה בודאי אסור לצוד ולכך לא חלקו ומה דמתיר בביצה דף כ"ה בצפור דרור היינו במקום דל"ש צידה רק מחוסר הזמנה וע"ש דאמרו אמה בזימון סגי לה והא צידה מעלייתא בעי והיינו משום שאינה מקבלת מרות וא"כ אסור אף בטהורה וכדבר האמור ודו"ק. אמנם עם כל זאת הדבר יפלא דהרי מבואר בשו"ת מהר"ם השייכות למ"א סי' כ"ב כהט"ז שכתב וז"ל וצוה הכהן ולקח למטהר שתי צפורים חיות ובויקרא רבה אר"י צפור דרור שאוכלת מפיתו ושותה ממימיו וכו' והנה היא ראי' לדברי ר"ת שמתיר צפור דרור לפי שאינה מקבלת מרות פירוש אמתניתין קאי דתנן אין צדין מכלל שצדו לאכילה והנה מבואר שם דר"ת מפרש דהך לפי שאינה מקבלת מרות קאי על המשנה דמתיר וכדברי הט"ז הן אמת שהדבר תמוה וכמ"ש הנקה"כ והמעיין יראה שאדרבה בצפור דרור אסור לצוד אך מפני כבודו של ר"ת קמתי ואתעודד לישב דבריו דהנה המעיין ברש"י בביצה ד"ה חייב שפירש דלכך צפור לבית פטור דלא חשוב צידה לפי שיכול לצאת דרך חלונות וכפי הנראה פירושו דהיינו לפי שגם בכל בע"ח הושם בטבע שמבקש חפשית ואינו חפץ להיות משועבד תחת יד אדם ולכך מתחבל בתחבולות להשמט ולפ"ז אדרבא צפור דרור שאינה מקבלת מרות ודרה בבית כבשדה ויודעת להשמט תמיד וכל שתרצה לברוח א"כ כל שדרה בבית הרי הוא חפשית וכמו שניצודת תמיד שאם לא רצתה לדור היתה משמטת עצמה ועיין מלמ"ל פי"א מט"צ ה"א שהקשה באמת דהא דרשינן ע"פ השדה שחיית ע"פ השדה וזו הוא דרור וכאן אמרו שדרה בבית כבשדה וכתב דלולי פירש"י יש לפרש שדרור הוא מלשון חפשי ע"ש ולפע"ד זה אמת שדרור הוא לשון חפשי ועיין רמב"ן על פסוק מר דרור אבל כאן הכוונה הוא להיפך שאדרבא מפני שאינה מקבלת מרות א"כ לכך דרה בבית כבשדה ששאר בע"ח לפי שרצונה להיות חפשית ע"כ מבקשת תחבולות שונות להשתמט אבל זו גם בהיותה בבית אינה תחת יד אדם ולכך דרה בבית כבשדה וא"כ אדרבה לכך נחשבת כצידה וא"כ אדרבא הך דא"צ מיירי בצפור דרור ואף שזה חידוש חדש נדחקתי מאד למען שלא יהיו דברי ר"ת תמוהים ועכ"פ ראינו שר"ת רצה להביא ראיה שהיא מותרת ומביא מהך דא"צ וא"כ דברי הט"ז נכונים ובאמת מה שלא הביא ממקרא דמצורע שהיה דרור וכתב טהורות באמת שהי' מקום לדחות דציפור דרור טמאות נמי בכלל כמ"ש הרמב"ן וכמ"ש בזה במזוקק לפרש דברי התוס' כן ע"ש ובפרמ"ג ובספר לב אריה בחולין קל"ט נתקשה מדדרש ע"פ השדה שזו היא דרור והיא קושית המלמ"ל הנ"ל ולפע"ד מובטחני כי בזה יש לו מסייע רבה לדברי הט"ז ובאמת שלפע"ד היה נראה דמה שהוצרך התוס' להוכיח דצפור דרור טהורה ולא הביא מקרא דטהורות ומצורע היה בדרור הנה אם נימא כפי הנראה מפשטת הכתוב דהתורה לא התירה רק אותן שרגילות בבית בני אדם אבל לא מה שדרה ע"פ השדה א"כ הו"א דבאמת טהורות ומ"מ אסור באכילה לפי שאינה מקבלת מרות שדרה ע"פ השדה לכך הוכיח מהך דא"צ אבל זה תמוה ודחוק דכל שאינן טמאות מותרות באכילה וע"כ הוא דחוק ורחוק והנה בגוף הדבר דמוזכר ברמב"ם פי"א ט"צ ה"א דבעי דרור אף דהדבר מבואר במשנה פי"ד מנגעים צפרים דרור אבל לא ראיתי שום מקור לזה מהיכן יצא זאת דיהי' דרור והנה בסוטה דף ט"ו אמרי דבעינן שיהיה דם ניכר במים ואמרו שם דשערו רבנן בצפור דרור דהוא תמיד רביעית ולפ"ז יש לומר דדרור אינו רק מדרבנן (וכ"כ הרמב"ם) ולר"י דוקא ולא לרבנן וא"כ שוב אינו מוכח דדרור היא מין טהור מן הקרא דבאמת בקרא לרבנן לא הי' צריך להיות כלל דרור ובזה מיושב מה שתמה המלמ"ל פי"א מט"צ על הא דמכשיר בתו"כ תורים ובני יונה למצורע והא בעי דרור דוקא ולפמ"ש א"ש דבאמת לרבנן אינו מוכרח כלל. ולולא דמסתפינא הייתי אומר דבר חדש דהנה בר"ש פי"ז דנגעים מביא התוספתא דהי' מביא שתי צפרים הדרות בעיר ור"ש אומר אלו הקבלאות ופרש הר"ש דהיינו המובחרות שבמינם כדדרש בתו"כ מה מים הברורים במינם אף צפור הברורה במינם ובת"כ ראיתי בק"א שפירש מלשון הצפור דמשמע הברורה ולפ"ז כיון דבעינן מובחר והנה הרמב"ן פירש בפ' תצא על מר דרור לפי שהיא חפשית מתהלכת בשדה וכו' ולפ"ז גם כאן כיון דצפור דרור אינו מקבל מרות לכך הוא חפשי והיא המובחר שבעופות ועכ"פ מבואר דהדרור אינו מעכב כלל וא"כ ל"ק קושית הט"ז על התוס' וד' יראני נפלאות מתורתו כי אך זאת כל מגמותי ודו"ק היטב כי אגב גררא נתבאר בזה ענין נפלא שוב ראיתי בשטה מקובצת בביצה שפירש דדרה בבית כבשדה שאינה מקבלת מרות ושררות ואינה מתיראת משום אדם ולכך דרה בבית כבשדה ע"ש ולפי פירושו יכול להיות הפירוש כמ"ש למעלה דמ"ה (לא) חשיבה כנצודה וכמ"ש למעלה ות"ל שזכיתי להסכים מדעתי לפירוש הנ"ל ואף שהוא פירש שם באמת להיפך דמשנתינו מיירי באינו צפור דרור מ"מ הענין נכון לפע"ד וראיתי שם שהביא בשם הערוך פירוש חדש דצפור דרור להיותה מתיראת שלא יתפשנה אדם לכך דרה בשדה ואם יתפשה האדם חונקת עצמה ובאמת שזה היפך מה שאמרו כאן דרה בבית כבשדה וכבר תמה שם על הערוך בזה והנני יוסיף דא"כ היאך משכחת לה צפור דרור שיהי' ראוי ליו"ט והא חונקת עצמה וגם היאך ניקח צפור דרור לטהרת מצורע וצ"ע הדברים: