שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל א׳ סימן מ״ג (י׳)

שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.

והנה התוס' בר"פ א"צ הקשו דהכא משמע דאסור ליתן מזונות כל שאסור בצידה והרי בשבת דף קנ"ה אמרו דמותר לשדות קמייהו ושפיר דמי ובראשית ההשקפה תמהתי דלפי המסקנא מסקינן דכל שאין מזונתן עליך אסור לשדות קמייהו וכ"כ הרמב"ם וכן קי"ל בסי' שכ"ח ועיין בב"י שם שיישב קושית הר"ן על הרמב"ם ובאמת הר"ן יש לו ראיה מהתוס' כאן אבל אנן לא קי"ל כן רק דאסור כל שאין מזונתן עליך אף חיטי ושערי אסור וזה מסכים לשיטת רש"י ובמג"ש והפ"י נדחקו בישוב שיטת רש"י ולפמ"ש מבואר כשיטת רש"י ודו"ק. ובגוף דברי רש"ל הנ"ל נראה לפע"ד דזה ודאי דהרש"ל מודה דאסור לטלטל שום בע"ח דאינו ראוי כלל והו"ל מוקצה מחמת גופו דאסור בשבת אבל מ"מ במקום שצריך לצודן שברח לחוץ א"כ ודאי הי' דעתו עליו מאתמול כשתברח לחוץ או שתפרח ותוכל לשבר ולהזיק יצוד אותה בזה ודאי מותר ולא גרע ממחשב בדברים המוקצים מחמת גופן לישב עליהן דשרי ולכך הצדן פטור וז"ב לפע"ד ולפ"ז ביו"ט לא הוה מוקצה מחמת גופו רק מחמת מוקצה של איסור וכיון שאינו מחוסר צידה שרי לכתחלה דהא ראוין לשחוט ולכך ביו"ט מותר לצודן לכתחלה ועיין בי"ש ס"פ א"צ ובט"ז סי' תצ"ז ס"ק ה' ובמ"א ס"ק ז' ולפמ"ש יש להאריך בזה והמשכיל יבין. והנה במ"ש המ"א סי' שכ"ד ס"ק ז' דאין לתת חיטין לפני העופות שאין מזונתן עליך לפע"ד לפמ"ש אין לחוש דבאמת באותן שהם בבית שייך לחוש שמא יבא לטלטל אותם והם מוקצים אבל המנהג ליתן לפני בעל כנפים ומניח על איזה דבר והם באים ואוכלין ופורחים וא"א לתפשם כלל פשיטא דאין לחוש שמא יטלטלם וגם לפמ"ש הר"ן מזונות מותר ואף לפי מה דקי"ל כשיטת הרמב"ם כל שאין מזונתו עליך אסור הנה באמת לפמ"ש התוס' בר"פ א"צ דבשבת דל"ש שמא יקחם שרי א"כ בודאי מותר אבל בלא"ה גם מוקצה ל"ש בזה דהא הי' דעתו עליה מאתמול שהרי המנהג בשביל שבעל כנפים שירדו בצאתם מהים להיבשה וא"כ הי' דעתו עליה ושרי שוב ראיתי במ"א סי' תצ"ג ס"ק ב' שכתב בריחוק מקום ודאי מותר ובדג"מ כתב דוקא במזונתן עליך ולא בשאין מזונתן עליך ורמז למ"א סימן שצ"ד הנ"ל ולפמ"ש י"ל דכיון דאין מזונתן עליך לשיטת רש"י אינו אסור רק משום מוקצה א"כ לפמ"ש יש מקום להקל וכמ"ש ודו"ק ועיין תוס' שבת סי' שכ"ד שהתיר ג"כ לתת לפניהם. והנה בדברי הר"ש שהבאתי שהביא התוספתא שמביא הר"ש שמפרש שדרות בעיר ור"ש אמר אלקבאות והיינו שיפרש דרור מלשון דרות בבית כבשדה וזה מפרש שהן מובחרות כמו מר דרור:
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890

על התשובה הזאת

זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא תנינא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.