ובזה נראה לפע"ד לחלק דכל שטעה בדבר משנה וליתא לקמן כגון שהבעלים האכילו כיון שאם הי' קמן לא הי' צריך לחזור דממילא דינא לא דינא ולכך אף כשליתא קמן פשיטא דפטור מלשלם דדינא לאו דינא אבל במקום שאינו משנה מפורשת רק דהוא דבר פשוט בלי מחלוקת כעין עובדא דר"נ בזה ודאי ניהו דיכול לחזור אבל כיון דבעי חזרת דיינים שוב כל דליתא קמן שוב לא יוכל לפטור עצמו ובזה מיושב היטב דברי הש"ס דאמרו בסנהדרין שם אלא אי אמרת טעה בדבר משנה חוזר לימא ליה כיון דאלו הוה קמן לאו כלום עבדת והקשו התוס' דא"כ בהך דבכורות כ"ח דאוקי כר"מ אכתי בשטיהר את הטמא טרם שמוקי כשערבן ביד קשה כיון דאלו לא ערבן היה פטור ולפמ"ש א"ש דשם מיירי כשטיהר את הטמא לא בדבר שמפורש במשנה רק שהדבר פשוט בלי מחלוקת א"כ כיון שעכ"פ הי' צריך לחזור כל שנתערבו וא"א לחזור א"כ שוב צריך לשלם וז"ש דדינך לאו דינא והיינו דשם משנה מפורשת כמ"ש רש"י משנה היא בא"ט ועיין ש"ך ס"ק ט' מחודש ב' ואני כתבתי בגליון שם דהיו סדרי משנה לפני רבי כמ"ש בחגיגה י"ב וא"כ שוב א"צ לחזור כלל ודו"ק היטב:
שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל א׳ סימן מ״ב (ז׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא תנינא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.