שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל א׳ סימן מ״א (ו׳)

והנה בהא דפריך בירושלמי למה לא אכלו מצה מן החדש וליתי עשה ולדחי ל"ת דחדש והתוס' קידושין דף ל"ח כתבו דגזירה כזית ראשון אטו כזית שני וכבר נודע בשערים קושית הגאון מוה' יהונתן זצ"ל הא השיעורים נשתכחו בימי אבלו של משה כדאמרו בתמורה דף ט"ז וא"כ דלמא יאכלו יותר מכשיעור ולא יהי' שוב העשה ויעברו על הל"ת ולפע"ד נראה הדבר בפשיטות דעכ"פ לא גרע מטעה בדבר מצוה ולא עשה מצוה דפטור כל שעכ"פ עשה מצוה וכמו בשני תינוקות ואחד זמנו בשבת דפטור ומכ"ש כאן דעכ"פ עד השיעור קיים המצוה וא"כ עכ"פ קיים המצוה עד השיעור והוה טרוד בדבר מצוה דפטור ואף דזה דטרוד במצוה לא נתבאר רק לענין חיוב חטאת ולא לשאר איסור דיהיה פטור כשטרוד בדבר מצוה לפע"ד נראה די"ל גם בשאר דבר איסור כל שעשה מצוה פטור ולפ"ז יהי' מצוה הבאה בעבירה בשוגג חשיב קיום מצוה דעכ"פ טרוד בדבר מצוה הוה וקיים מצוה ואף אם נימא דחשוב מצוה הב"ע אף שקיים המצוה והיה שוגג על עבירה היינו שם דגוף המצוה נעשית בעבירה ואמרינן דמאיס לגבוה כל שעבר עבירה בקיום המצוה וכדאמרו בירושלמי אברא דלכאורה הי' נראה דדוקא לגבי חטאת אמרו כן דהנה באמת ענין טעה בדבר מצוה דפטור לא מצאתי טעם בזה מהיכן יצא להם כן ולפע"ד טעמו של דבר דהנה אמרו אשר לא תעשינה בשגגה ואשם השב מידיעתו מביא קרבן על שגגתו לא שב מידיעתו אינו מביא קרבן על שגגתו והיינו דאזלינן בתר שעת החטא שאם היה יודע שהוא חלב היה שב מעבירה זו ולא עשה ולפ"ז כל שטרוד בדבר מצוה א"כ אף שהי' יודע שיש עבירה בדבר זה אבל המצוה היה רוצה לעשות עד"מ הבא על יבמתו הנה הביאה זו מצוה היא רק שיש בה איסור נדה ולפ"ז גוף הביאה הי' רוצה לקיים והיה טרוד לעשותה וכיון שזמנו בהול ובזיז לשאול א"כ אם הי' אומרים לו אז שיש לחוש שמא היא נדה לא היה שב מידיעתו כיון דהוא בזיז מינה וחשוב לעשות מצוה וזמנו בהול היה רוצה לעשות המצוה ולא לחוש שמא יש בה עבירה א"כ לא מקרי שב מידיעתו והיינו דוקא במקום שיוכל להיות קיום המצוה בלי עבירה א"כ פשיטא דלא הי' מניח ודאי מצוה משום חשש שמא יש בה עבירה ושוב לא מקרי שב מידיעתו ואף דאם הי' מודיעין לו שיש בה עבירה ודאית היה שב מידיעתו מ"מ לזה מקרי אנוס שזמנו בהול לדעת אם יש בו עבירה ודאית וחשש עבירה לא חש אז שהרי הוא טרוד כנלפע"ד: