שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל א׳ סימן מ׳ (ז׳)

והנה בהא דאמרו בחולין דף ט' דאם לא בדק בסימנים דחד אמר טריפה ואסורה באכילה וח"א נבלה ומטמאה במשא והיינו משום דאוקי בחזקת אבמה"ח ולכאורה כיון דיש רוב מצוין אצל שחיטה ולדעת הרא"ה בבדק הבית הוה כאן כלו ולא רוב בלבד ולדעת הרשב"א הרוב מצויין היינו שהוא מבטל החזקה שהרי ראינו שבא לבטל החזקה והרוב מצוין מומחין הם אמרינן שבודאי בטל החזקה וא"כ למה יהי' בחזקת נבלה ומצאתי במרדכי שכתב כיון דגם המומחה יוכל לקלקל החזקה בתקפה ע"ש ואכתי לא נתבאר דמ"ש דסמכינן על גוף השחיטה ולא סמכינן על הסימנים ועיין תב"ש סי' כ"ה שכתב שתי דיעות בזה אם הוא נבלה דאורייתא או רק דרבנן ומצאתי בהגהת אשר"י פג"ה ד"ה הורה ר' יעקב הצרפתי שכתב שם בסוף ההג"ה בעוף שלא בדקו הסימנים הי' אומר דהוה נבלה גמורה דבחזקת איסור עומדת והרי"ץ אומר דאינו רק ספק דסמוך מיעוטא דמקלקלין לחזקת איסור ע"ש ובאמת שהוא תימה דמה שייך לסמוך מיעוטא לחזקה דא"כ תמיד נימא סמוך מיעוטא לחזקה וע"כ ככל התירוצים שבקדמונים וכמ"ש למעלה וא"כ גם בזה נימא כן וצ"ע. ובאמת שהדבר צ"ב דהיאך אפשר שתהי' נבלה מן התורה ולמה לא נסמוך על הרוב מצויין אצל שחיטה אמנם נראה דהנה הרמב"ן כתב סעד לדברי הגאונים ז"ל והובא בת"ה בשער ראשון וז"ל דהא איכא חזקה דאיסורא דבהמה בחייה בחזקת איסור עומדת ומן הדין היה שלא תצא מחזקתה אלא בידיעה ודאית ולא שנסמוך על הרוב אלא משום קולא דבהמה לא אתרעי שהרי שחיטה לפנינו סמכינן ארובא ודי אם נסמוך בכך היכא דליתא קמן עכ"ל ולפ"ז נראה לי דבשלמא כל החששות של פסולי שחיטה כל שאנו רואין שחוטה לפנינו סמכינן ארובא אבל אם חיישינן שמא לא שחט הסימנים ברובם א"כ אינו שחוטה לפנינו ולא סמכינן ארוב דמה"ד שלא תצא מחזקתה אלא בידיעה ודאית ולא נסמוך על הרוב. ובזה נראה לפע"ד לבאר פלוגתא דמ"ד טריפה ומ"ד נבלה ומטמאה במשא דאמרו דקמפלגי בדרב הונא דאמר בהמה בחייה בחזקת איסור עומדת עד שיוודע לך במה נשחטה מס' בחזקת איסור קיימא והשתא מתה ומס' בחזקת איסור אמרינן בחזקת טומאה לא אמרינן וביאור הסברא כמ"ש הרמב"ן דבאמת כל שבחזקת איסור עומדת עד שיוודע לך במה נשחטה והיינו דבעי ידיעה ודאית ולא סמכינן על הרוב עד שידע בודאי וא"כ כל שלא בדק בסימנים והרי מתה לפנינו דכל דליכא רוב דל"מ הרוב ובעינן ידיעה ודאית א"כ ממילא לא יצאת מחזקת איסור וממילא עודנה לא נשחטה מקרי והרי מתה לפנינו והו"ל נבלה ולענין טומאה דלא בחזקת טומאה קיימא הרי לענין זה הוה רוב מצוין רוב גמור דלענין זה יצאת מחזקתה הראשונה דהרי לא עמדה בחזקת טומאה וא"כ שוב סמכינן על הרוב ואינה נבלה ואינו רק כספק בשחיטה דבחזקת אבמה"ח עומדת ולא בחזקת נבלה וז"ב כשמש ובזה מדוקדק מ"ש טריפה ואסורה באכילה ודקדק התב"ש למה אמר טריפה ולא נבילה ולפמ"ש א"ש דבאמת כיון דיש רוב רק שאין ראוי שתצא מחזקתה בלתי ידיעה ודאית א"כ הוה כספק בשחיטה ולא הוה נבלה רק טריפה שלא נשחטה יפה. ובזה נראה לפע"ד הא דנחלקו ד"ה ור"ח בשוחט בסכין ונמצאת פגומה דר"ה ס"ל דאפילו שבר בה עצמות כל היום פסולה חיישינן שמא בעור נפגמה ור"ח אמר כשרה שמא בעצם נפגמה ומפרש הש"ס משום דסכין אתרעי בהמה לא אתרעי והקשו התוס' מ"ש ממקוה דאמרינן הרי מקוה חסר לפניך ה"נ הסכין פגום לפניך ולפמ"ש א"ש דבאמת הא דחייש ר"ה לשמא בעור נפגמה אף דמן הסתם עפ"י רוב לא נפגם בעור והסכין בדוק הוא ונשחט יפה ורק משום דהוה כשמעתי' והיינו דכ"ז שאין לנו ידיעה ברורה שיצאת מחזקתה לכך אסורה וגם רוב לא מועיל ולפ"ז ז"ש ר"ח דכל דהסכין פגום אבל הבהמה לא אתרעי וא"כ הרי הבהמה שחוט' לפנינו ויצאת מחזקתה רק דהסכין פגום א"כ יש לסמוך על הרוב דמנא לך לומר דהבהמה לא יצאת מחזקתה כיון דהרוב אומר דגם הבהמה יצאת מחזקתה ויש להמתיק עפ"י מ"ש הש"ך בסי' פ"ג ס"ק י"א דאף דלא סמכינן על הרוב היכא דאפשר למבדק אפ"ה כאן דאין אנו מתירין מכח חזקה אלא אמרינן מה"ת הי' כאן איסור ע"ש ולפ"ז כל דהבהמה לא אתרעי מה"ת שיהי' כאן ריעותא ואמרינן דהסכין נפגם אבל הבהמה כשרה והרוב מסייע והא דמסיק דהלכתא כר"ח כששיבר בה עצם היינו משום דאל"כ הרי ריעותא לפניך דהסכין פגום ופשיטא דל"מ להוציא מחזקה וכמ"ש הרמב"ן דל"מ אף רוב מכ"ש בזה דיש ריעותא ולכך בעינן שיבר בה עצמות דיש לתלות דסכין נפגם בזה א"כ שוב בהמה לא אתרעי וז"ב. ובזה מיושב היטב דברי אגודה ורמ"א סי' א' בשוחט שנטל קבלה ונמצא עכשיו שא"י דלא מטריפין למפרע ומטעם דאדם אתרעי בהמה לא אתרעי והקשה הט"ז דהתוס' הקשו מ"ש ממקוה וכתבו שלשה תירוצים וכל התירוצים ל"ש בזה ולפמ"ש י"ל דהאגודה מפרש כמ"ש וא"כ כל שהוא שחוטה לפנינו שפיר סמכינן על רוב מצויין ואמרינן דודאי ידע ועכשיו הוא דאתרעי משא"כ מקוה דהרי חסר לפניך וליכא רובא אבל כאן עיקר מה דלא סמכינן על הרוב הוא משום דבעינן ידיעה ודאית וא"כ זה כשנולד ריעותא בגוף הדבר אבל כאן ליכא ריעותא בהבהמה דאדם אתרעי בהמה לא אתרעי וז"ב ודו"ק היטב. ובגוף דברי הרמב"ן מה דלא סמכינן בזה ארובא י"ל כיון דרוב היא ספק רק שהתורה התירה הספק וכמ"ש בשטה מקובצת ב"מ דף ז' וא"כ כאן שחזקת איסור הוא שבעינן שחיטה א"כ שחיטה ודאית אמר רחמנא ולא ספק וז"ב מאד ודו"ק היטב כי הוא ענין נבחר ת"ל ובזה מדוקדק מה שחידש ד"ה בהמה בחייה בחזקת איסור עומדת עד שיודע לך במה נשחטה והוא לכאורה דבר פשוט ולפמ"ש הרמב"ן הכוונה עד שיוודע לך ידיעה ברורה לא שסגי ברוב בלבד ודו"ק ובזה עמדתי על דברת הש"ס בנדה דף י"ח ותו ליכא והאיכא תשע חניות וכו' ובנמצא הלך אחר הרוב וקשה מאי קושיא הא שם לא נזכר רק דאזלי בתר רוב אבל מנ"ל שהוא ודאי וכ"ת דכל רוב הוא ודאי א"כ יקשה מכל רוב דאזלינן בתריה ואדרבא כל רוב הוא ספק והתורה אמרה דניזיל בתר רובא אף שהוא ספק כל שאינו קבוע ולפמ"ש א"ש דהרי כאן יש חזקה דאבמה"ח כנגדו כמ"ש התוס' שם ד"ה אחר ולפ"ז הא שם בעינן ידיעה ודאית וכמ"ש וא"כ בשלמא בכל שחיטה ידענו שנשחטה בודאי אבל כאן כ"ז שהי' בקבוע א"כ שם אם אירע ספק מאיזה חנות לא הוה ידיעה ודאית דבקבוע לא אזלינן בתר רוב ושוב הו"ל בחזקת אבמה"ח א"כ ניהו דאם פירש אח"כ הו"ל נמצא דאזלינן בתר רוב אבל ידיעה ודאית לא הוה ואיך אזלינן בתרק רוב וע"כ דאותו רוב עשאוהו כודאי ושפיר פריך הש"ס ודו"ק. ובזה יובנו דברי התוס' שכתבו דהכא יש חזקה נגד הרוב ומשמע לכאורה מדבריהם דאם לא היה רוב ונתערב חד בחד הי' ודאי אסור מכח החזקה וזהו דבר שא"א לאומרו וכבר האריך בזה בשב שמעתתא שמעתא ד' פ"ב דדברי התוס' תמוהים מכמה מקומות ולפמ"ש א"ש דכ"ז כתבו התוס' במה דמוכרח לומר דאותו רוב הוא כודאי דאל"כ היה החזקה אבל אחרי שיש רוב שוב לא שייך חזקת איסור דחד חתיכה נודע שנשחטה ויצאת מחזקת אבמה"ח לגמרי ודו"ק. ובמה שהארכתי למעלה היכא דיש חזקה וקורבה אי אזלינן בתר רוב המנגד לקרוב וחזקה בב"ב דף צ"ג גבי גמל האוחר בין הגמלים דאמר הש"ס דרובא וחזקה כי הדדי נינהו הקשה בשטה מקובצת דאכתי תימה דלמה מחייבו ר' אחא והא יש חזקת ממון נגד חזקה זו וכתב דהא לאותו חזקה דאותו גמל נשכו יש קורבא ע"ש הרי שלך לפניך דבזה נחלקו ת"ק ור"א להס"ד דרובא וחזקה כי הדדי נינהו ולת"ק מ"מ רוב עדיף ולר"א חזקה וקורבא עדיף וע"ז דחי דע"כ לא קאמר ר"א אלא דאזלינן בתר חזקה דהוא גופיה מוחזק אבל בתר רובא לא אזלינן והיא לכאורה תימה דהא בכ"מ רובא עדיף ולפמ"ש א"ש דשם הוה חזקה וקורבה וז"ש דהוא גופיה הוחזק וא"כ אין לך קורבה דמוכח יותר מזה משא"כ ברובא ועיין רשב"ם שנדחק ועכ"פ הראיה שהבאתי נראה נכונה אמנם ק"ל לפמ"ש הרמב"ן והנימוק"י בב"ב בסוגיא דניפול דענבי דמצנעי בגוה דשייך כנכ"ה עדיף מרוב דבזה כ"ע מודו דאזלינן בתר קורבא שם ונמצא הרוג בצידו אין לך קורבא דמוכח יותר מזה וכנכ"ה וצע"ג. ובמ"ש למעלה יתישב הא דאמרו בברכות דף נ"ג דר' יוסי אומר אפילו רוב ישראל נמי אינו מברך משום שבנות ישראל וכו' והו"ל מיעוטא לכשפים ומעוטא לגמר ושאל אותי אחד מהתלמידים דל"ל מיעוטא דכשפים או לגמר כלים ת"ל דיש מיעוט דעכו"ם ומיעוט אחד דכשפים או גימור דהרי אינו רק רוב דישראל. והשבתי דהמיעוט דכשפים ולגמר הוא מהרוב עצמו דמישראל אתה מסלקו ולכך חשוב כמו מיעוט וחזקה משא"כ מיעוט דעכו"ם הוא נגד הרוב לגמרי דרוב ישראל ולא נחשב אותו מיעוט כלל להצטרף לרוב ודו"ק ותלמודיי תירצו דהשני מיעוטים דלגמר וכשפים הם מענין אחד שאינם עשויים להריח ולכך מצטרפי משא"כ מיעוט דעכו"ם הוא משום ע"ז ואינו מצטרף כלל עם אחד מהמיעוטים שאינן מענין אחד וזה נכון ג"כ כמ"ש למעלה בשם הישוע"י אף שמהר"ן פ' א"ט והכו"פ סי' ט"ו לא נראה כן. ובפשיטות יש לומר דבאמת גם ברוב עכו"ם אינו ברור שהוא לע"ז רק שסתם מסיבתן לע"ז רק דכשמריחין למרחוק מסתמא הם מע"ז שדרך להריח למרחוק ולפ"ז כשרוב ישראל שוב ל"ש המיעוט דעכו"ם דמ"מ אינו לע"ז וא"ל דמסתמא לע"ז דאל"כ לא הי' מריח למרחוק דז"א דאדרבא מזה יש להוכיח שמישראל הוא דהם הרוב ודו"ק היטב מיהו צ"ע דהא ר' יוסי חייש למיעוטא ביבמות ס"ז ומיהו בר"ן פ' ר"א דמילה מבואר דר"י לא חייש למיעוטא והארכתי בזה בחיבורי יד שאול הלכות מילה ושם מבואר היטב: